לפרק השני
פרק ראשון: מועצת המתים
מועצת המתים התאספה.
למתים, בדיוק כמו לחיים, יש שאפתנות, תחרותיות ואופנות חולפות, אלא שלמתים, בשונה מלחיים, יש גם הרבה יותר מידי זמן פנוי, תוסיפו לכל זה את העובדה שהתכנסות מועצת המתים זה האירוע היחידי בשנה שבו כל המתים מתאספים יחדיו ומתרברבים בתכלית שלהם ואולי תבינו מדוע היא התאספה השנה במכתש הגדול בצידו האפל של הירח.
"אני דווקא חושב שהירח היה רעיון מעולה," פנה אמיר לחברו סבסטיאן, "זה מקום נרחב למדיי והאקוסטיקה של המכתש רק תורמת! ובכלל," המשיך אמיר, מתעלם בהפגנתיות ממבטו הספקני של חברו, "אי אפשר להשוות את המקום להר הגעש של שנה שעברה, ההר היה רועש ומסריח. והאסיפה במרכז האוקיאנוס אוי! אפילו אתה לא מסוגל להכחיש שזה היה רעיון נוראי! ואל תיתן לי להתחיל על המפגש על האוורסט..."
סבסטיאן העדיף להתעלם, הוא שמר על מבט קפוא וסרק את המתים שבאסיפה. רוב המתים נראים כאנשים צעירים, בבואה של גופם בשנות חייהם המוקדמות. חלקם נשארו בדמות האחרונה שלהם, הדמות של רגע המוות, כך שלא היה נדיר לפגוש במת בעל גלימה מוכתמת דם, חלוק של בית חולים או בגוף מבותר עם פגיון שבור בולט מהצלעות. אחרים, מתים צעירים ברובם, הבינו את הפוטנציאל הגלום בעובדה שאין להם יותר גוף גשמי ואימצו לעצמם דמות בדיונית ללא קשר לחייהם הקודמים. בעלי חיים, דרקונים ומרבדים מעופפים שרצו בכל פינה השנה. סבסטיאן ואמיר היו בין היחידים שלא בחרו לעצמם דמות מסוימת לאחר מיתתם. לכבוד האסיפה הם עטו על עצמם דמיות רשמיות. סבסטיאן היה בדמות אדם מבוגר בחליפת עסקים ואילו אמיר עטה על עצמו דמות של בחורה צעירה עם מחשוף נדיב במיוחד, שכל האיומים והצעקות מצד סבסטיאן לא הצליחו לשנות למשהו ראוי יותר.
"מה שמפחיד אותי הוא האסיפה הבאה," המשיך אמיר את זרם המילים האינסופי שבקע מפיו.
"כיצד יתעלו על הירח? מאדים?! אפילו במהירות האור זה ייקח רבע שעה!" חשף אמיר את בורותו בענייניי אסטרולוגיה.
"כמובן שתמיד אפשר לעקוף את מהירות האור, אבל אף אחד לא באמת רוצה להקדים לפגישות האלו..." סבסטיאן גלגל עיניים, עד כמה שהוא שנא את התנהגותו הפרובוקטיבית של אמיר הוא עדיין הופתע ממקוריות השטויות שבקעו מפיו.
"שמעתי שהמת הראשון שניסה לעקוף את מהירות האור מצא את עצמו בעבר, בזמן שהוא עדיין היה חי, ורדף את עצמו חודשים עד שהחליט להתאבד. ומכיוון שהוא מת פעמיים יש לו שתי דמויות והן מכות אחת את השנייה כל היום."
"מרתק." סיכם סבסטיאן את השיחה.
ההתלחשויות ברחבי הקהל פסקו בין רגע, הבל, ראשון המתים עמד לשאת דברים.
הבל היה המת החשוב מכולם, המנהיג של המתים וראש ההנהגה. לדמותו היה זקן ארוך ופנים חכמות, הוא לבש גלימה לבנה וארוכה שהסתירה את רגליו. לשמאלו עמד קין אחיו, זקן מעט פחות בשנים והרבה פחות במראה. לקין היה זקן קצר שבלט מקצה הסנטר בחוצפה והשתלב במרדניות עם פניו הצעירים ובגדיו המודרניים. כולם ידעו על היריבות ששררה ביניהם בעודם בחיים כמו שהם ידעו שהיא, כמו שאר המריבות, נעלמה עם מותם. אולי הסיבה היא השוק שבמוות, אולי היא שאין שום דרך באמת לפגוע מת, אבל היריבויות של החיים פשוט נמחקו לאחר המוות. אולי חוץ מבסיפוריו המופרכים של אמיר.
"מתים!" קולו העמוק של הבל הציף את המכתש, "עומדים אנו בשעתה הגדולה ביותר של אוכלוסיית המתים, מספרנו גדול מאי פעם ולכל מת נמצאה תכלית."
תכלית היא התחליף למקצוע אצל המתים, התפקיד שלהם בעולם, הדבר היחיד שמונע מהם מלהיעלם ולדהות אל האין. אמיר וסבסטיאן היו חלק מ"המשמר"- סוכנות הביון של המתים (בעיקר בזכות צורתם או "חוסר צורתם" הייחודית) וככאלה הם היו עדים למס בלתי יאמן של דהיות, דהיות של מתים מתחילים שלא מוצאים את מקומם, של מתים פושעים שנגזר עליהם לשבת בחוסר מעש במצבה סגורה עד לסופם או של מתים עתיקים שהשלימו עם גורלם.
"אבל," המשיך הבל, "דווקא בימים אלו של פריחה וסגסוג, אל לנו להיות שאננים, כי סכנה כבדה מרחפת מעל ראשינו." מספר מתים החלו לנוע בחוסר נוחות.
"בצער רב אני קורא לאחי קין ראש המשמר לעדכן אתכם במתרחש". הבל זז לצד הבימה וקין צעד לקדמה.
"מתים נכבדים," פתח קין במבט חמור ייתר על המידה, "בשעה קשה זו אני מציע שכל אחד ייקח רגע לבד עם עצמו ו... יתפלל לאלוהים." לאט לאט התפשטו גלי הצחוק בקהל בתחילה מעטים ולבסוף הקהל כולו צחק וכמעט והרעיד את פניי הירח, אפילו סבסטיאן חמור הסבר החניק חיוך. אלוהים, נו באמת... רק הבל השאיר את פניו חתומות.
"ובכן הבה נחזור לרצינות," המשיך קין, "מתים, אנו ניצבים בפני בעיה חמורה ביותר: בני האנוש הפסיקו למות."
לפרק השני
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
