Tres bien ensemble
|
| 5/2009
אני רוצה להתעייף אל תוך הידיים שלך,
אני בכלל לא מכירה אותך ואני יושבת בשעה שש ועשרים בבוקר וכותבת על מישהו
שאני בכלל לא מכירה ולא יכיר אותי לעולם כמו שאני מכירה את עצמי (אולי,
כמו שאני מוכרת את עצמי..) ובכלל, חזרתי מלילה לבן עכשיו אחרי עשרים וארבע
שעות (כמעט) ללא שינה ואני מעדיפה לבזבז כמה דקות, מסתבר, על המחשבות
המיותרות האלה שלא יובילו אותי לשום מקום. מזמן לא נתקלתי בדבר מדהים כמו
הופעה של יהודית רביץ במשך שעתיים, עד הזריחה, על חוף הים, כשהקהל העצום
והאנרגטי שלה מונה אלפי אנשים בכל הגילאים. זה הכי ריגש אותי שם, שהיו
המון ילדים, נערים, חיילים, וזוגות והורים וסבים וסבתות וכולם שם נהנו
מאותו הדבר. והיום, התקשרתי אליו (מהמטכלי) בענייני עבודה ואמרתי, "שלום,
זו (שם) מ(מחלקה)" והוא ענה לי, "מי זאת?" ואני כל כך רציתי שכבר יהיה
שבוע הבא ונעבוד כל השבוע ביחד ורציתי שהוא יסתכל עלי וירצה לדבר איתי
ולהיות איתי לבד ואני קצת כועסת על עצמי שככה אני נראית וגם על זה ש, וגם
על זה ש.
אני
כבר לא יודעת מה לחשוב, זה פשוט, אני יודעת ובטוחה ומשוכנעת שזה לעולם לא
יקרה (אבל, למה?) ובכל זאת, מסרבת להוציא את עצמי מההתמכרות הזאת. אני
רוצה להתעייף אל תוך הידיים שלך ושתחייך לתוכי ונדבר אחד לתוך השני.
יש לי בראש רעיונות משוגעים.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
