Tres bien ensemble
|
| 10/2009
08/10
אני לבד בחוף הים באשקלון, פעם ראשונה שלי פה, פעם ראשונה שלי לבד בים.
הרגע
שאני זוכרת הכי טוב מהלילה הזה הוא דווקא כשכבר נרדמנו, אחרי לא יודעת כמה
זמן כשכל אחד כבר התפנה לקונכייה מלאת המחשבות של עצמו, פתאום הוא התעורר
ומשך אותי אליו בחצי חיבוק. וזה בדיוק מה שהייתי צריכה, מסתבר. הרי כל
הזמן הזה כשהתקשיתי להיות לבד (רק אמרתי שמישהו יקח אותי לחודש ויחזיר אותי חזרה למקום) זה מה שהייתי צריכה, שמישהו (שהוא,) יתן לגיטימציה לזה שאני רוצה אתל זה ככה. והוא נתן, כי מזמן כבר לא נהניתי והרגשתי רצויה במקום בו לא התחייבתי לשום דבר. וגם
החופש הזה, בכלל, השבוע המטורף הזה שאיפה לא הייתי ומה לא עשיתי בו, בצפון (...) בחיפה (קנינו כרטיסים לאינדי נגב) בירושלים (עם חברים מהצבא) בראשל"צ עם יעל ומתן מהקומונה (אכלנו
סושי) וגם בנגב אצל רינת, ועכשיו באשקלון בדרך הביתה. יש לי בתכנון גם
תערוכה ביפו היום, ומחר אולי טיול נוסף בצפון. איזו הרגשה נהדרת, ועכשיו
אני נוסעת הביתה.
09/10
המון
חול, אבל לא ממש רך, להניח את הדברים, לקפל אותם יפה יפה, להיכנס לבד
למים, עמוק עמוק. אין שם הרבה אנשים אבל אלה שכן בפנים מסתכלים עלי ותוהים
איך מצאתי את עצמי שם לבד, להישאב אל תוך הגלים, לטבול את כל הגוף. לצאת
החוצה ולשכב עם הספר שלי במשך שעה. לשים
לב שכל הזמן הזה יש שם עוד בחור אחד לבד, לא רחוק. מעניין מה קרה לו.
מעניין אם גם הוא שמח להימצא שם בבדידות המוחלטת והיפה הזאת. שני בחורים
עוברים די קרוב וזורקים איזו הערה שלא שמעתי. לא שמעתי אתכם ועדיף שתצאו
מהזיכרון היפה הזה. להתמתח, להירדם כמעט, להניח את הראש אחורה ולהסתכל על
השמיים, כל החוף הזה שלי. אין כאן אף אחד חוץ ממני. לקרוא ולקרוא ולהיכנס
לתוך האוטו להמשיך את המסע הקטן שלי.
(ובדיעבד: טוב שלא נסענו היום, כי אני גמורה ומותשת וצריכה נורא לישון.)
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
