Tres bien ensemble
|
| 10/2009
שבוע החסרונות
וזה, לעומת זאת
היה שבוע איום ונורא של
לשבת לבד ולקרוא ולקרוא ולהיות עם אנשים משעממים ומתנשאים שאין להם כוונות להתחבר איתי, להתנחם בזה שיש איתי עוד מישהי שמרגישה תחושת הזדהות, ובאמת, כמעט לתת להם לעשות אותי כל כך קטנה, להרגיש כל הזמן לא בסדר, לעבוד עם כאלה שאי אפשר, פשוט אי אפשר איתם. ודווקא אורי, אורי הארור הזה, שנפלתי, הופלתי ע"י אני עצמי, לרגליו, מסתמן בתור האכזבה הגדולה הבאה שלי, פתאום במשך שבוע שלם נפרשו לנגד עיני כל החסרונות שלו, כמה הוא יכול להרגיז, להתנשא, לדבר שטויות, להיות תינוק. איך, איך הפלתי את עצמי שוב. אז זה היה השבוע האחרון והוא נגמר, כולי תקווה שזה היה חד פעמי, שכל ה-לחכות שהוא ייגמר, היה חד פעמי. כמה חסרים לי כאן אנשים שאוהבים להיות בחברתי, וכמה חסרים לי ימי החופש האחרונים שהריח הטוב שלהם עוד עולה בי כשאני עוצמת עיניים, וכמה אני נושאת עיניים אליו ושואלת את עצמי איך לא שמתי לב לכל החסרונות הקטנים והגדולים, איך לא.
(ועכשיו, אינדי נגב)
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
