שהשעה שלוש לפנות בוקר ושביזות יום א
בשיאה ושוב אני מתכחשת לאריזת התיק והמקלחת האחרונה וסגירת הסופשבוע בצורה סופית. ואני יושבת מול המחשב, על המסך מולי האקס המטומטם שלי מקשקש לי שטויות
בפסייבוק, ביד אני מחזיקה את המחברת הצהובה הקטנה עם הציטוטים שאני אוהבת, שמישהי מהצבא שדווקא נקראת חברה שלי אמרה לי עליה "איזו חנונית",
כיף לי, כיף לי שיש לי מחברת צהובה קטנה כזאת ולך אין. ואני מדברת עם אביב (החבר הטוב מאוד שאני מאוד אוהבת ואוהב אותי מאוד) שש פעמים ביום, ולפעמים
יותר, בטלפון, ועכשיו שוב, נראה לי שהערתי את ההורים שלי מרוב צחוק, והוא אמר שההורים שלי כבר בטח חסינים .והבחור לשעבר כותב שטויות ועוד שטויות (בחור
מס' 1 מהפוסט של יום חמישי) והיום
טיילתי עם הבחור החדש (בחור מס' 2) והוא נישק אותי, למרות שהחזקתי אצבעות בתוך הראש כל הדרך חזרה שהוא לא ינסה לנשק. ואביב
שואל איך היה איתו, וצוחק עליו, ועלי, ובכלל על כל העסק הזה. ואני אומרת לו אביב, איך אני ואתה נהיה ביחד ,איך תסתדר איתי, איך תבוא אלי? אתה תשתגע
כאן. והוא אומר, תיקחי אותי לפארק, ויש לו תשובה להכל כי הוא מכיר ויודע שאני הולכת לפארק לקרוא ספרים לבד כדי להתרחק ולהירגע. אבל אתה תשתגע, אני
לוחצת עליו, עם השטויות שלי והצחוק שלי, והוא אומר, את רצינית? זה לא בעיות. והאקס ממשיך בשלו, מודיע לי שהוא אוהב ציצים, אני יודעת אבל לא אומרת
לו כלום, והבחור החדש, מה אני אגיד לו לעזאזל? יהיה לי באמת אומץ להכניס אותו למיטה של עצמו ולעשות איתו מה שבא לי ואז ללחוש לו בחושך מוחלט שאני לא
יודעת מה אני בכלל רוצה ממנו? אמרתי
ליהלי שאמא שלי כל החיים אמרה לי להחליף אותם כמו גרביים, והבנתי את זה באיחור של כמה שנים, ויהלי אמרה, "כן
אבל הבנת את זה כל כך בבום פתאום". (ואז צחקנו שלוש שעות על דברים אחרים אז החיים שלי טובים.) ואביב שואל אותי לסיום השיחה, "נו אז איך זה?
כולם רוצים אותך פתאום?" אמרתי לו שזה שטויות. אני לא רוצה את עצמי אפילו, אני סתם מנסה להעביר את הזמן (ואני בכלל רוצה להיות לבד אז מה הביג-דיל הזה).
)הבנתי היום שהפעם האחרונה שהיתה לי באמת תקופה טובה, היתה
כשהיה גל גדול של
טיולים בארץ בלי-סוף, אני צריכה להשתחרר מהכל ולעוף מפה לכמה שיותר מקומות שטרם ראיתי (.
עוד משהו, 03:52
נראה לי שבחיים לא למדתי לא-לפחד-מדברים כמו בשנתיים (שלוש?) האחרונות
בבלוג זה
בכל הבלוגים
