| 2/2010
אתמול בערב,
בעודי בולעת את כדור הפוסטינור, עקב התקרית של שלשום עם הבחור לשעבר (לשעבר), מתקבלת שיחה נכנסת מאיתמר, שאומר לי שהוא רוצה להיות איתי ומפיל עלי את אותו תיק שהופל עלי על ידי אביב, לפני חודשיים.
(זה מה שקורה איתי בזמן האחרון, כן)
אז מה קרה לכם, חברים טובים, כבר אי אפשר להישאר בקשרי ידידות טובים? חובה לשרוף את כל הגשרים, לזרוק הכל לפח, להרוס הכל, ואפשר גם לא להסתכל על זה ככה, אבל זה קשה, אני לא יודעת מאיפה זה מגיע, חולשה או סקרנות או מה, אבל אני לא כבר לא יודעת למה לצפות. אביב מתקשר ומדברים כרגיל, הוא לא יודע על איתמר שום דבר. לאיתמר סיפרתי אתמול הכל על אביב ועל הבחור לשעבר, והוא היה בהלם.
הוא אומר לי דברים יפים, הוא מנשק אותי בגשם, הוא מחבק חזק, הוא ממש צריך אותי עכשיו, אף אחד מהדברים האלה הם לא סיבה להיות איתו. הוא מת עלי, הוא באמת אוהב אותי, ומכיר אותי טוב מאוד, וחשוף לכל השטויות שלי, ואף אחד מהדברים האלה הם לא סיבה להיכנס לזה עכשיו. מה אני עושה, מה אני עושה.
אמרתי ליהלי אתמול שיש בי קול קטן שאומר שאולי עם איתמר אני אצליח לצאת מאביב, לצאת ממנו לגמרי ולשכוח את החודש הארור הזה (אבל הוא לא ארור, היה כל כך כיף, היה כל כך שווה את זה) ולא לרצות את זה בחזרה, וזה לא נחמד מצידי לחשוב ככה ולרצות ככה, ויהלי אומרת שאיך אני בכלל רצה לחזור לאביב, אחרי שהוא עשה את מה שעשה פעמיים, ולא נתן לזה צ'אנס, היה מבולבל, כמה זה ילדותי מצידו, אני באמת רוצה את זה שוב? הרי זה יקרה שוב. ואיך הוא לא נתן לזה צ'אנס, הרי היה כל כך כיף וטוב. היא אמרה שבמילא עוד כמה זמן, נניח, חצי שנה, או שנה, הוא יתקשר וירצה לנסות שוב, (לי זה לא נראה כל כך ברור) ואני אצטרך לבדוק אז אם משהו השתנה אצלו.
ואיתמר, שסיים לא מזמן מערכת יחסים מאוד מאוד (מאוד) ארוכה, אמרתי לו אתמול שזה לא הוא, זה יצר החרמנות (לא נעים להגיד על דפי הבלוג,) שמדבר ממנו, והבילבול שלו, והגעגוע, והכמיהה לבחורה, וכן, כיף וטוב איתי אבל, לא יודעת, זה רק כי אני כאן, זה רק כי אני הכי נגישה והכי פשוטה והכי קרובה, לא שזה רע, זה ממש בסדר, אבל בוא לא נהפוך את זה לסיפור אהבה שהיה אמור לקרות כבר מזמן.
והוא אמר לי את אותו משפט של אביב, "כולם רוצים אותך פתאום, הא?" וזה כל כך לא נכון. אמרתי לו שאביב בכלל לא רוצה, והלשעבר בכלל מחוץ למשוואה הזאת, ושאני רק רוצה להיות לבד ולעשות מה שאני רוצה ומה שאני מרגישה ומה שמתאים ליצר האימפולסיבי שבי.
וזהו, נראה לי.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
