Tres bien ensemble
|
| 7/2010
יום א'
אני לא רוצה כלום וגם רוצה הכל.
רק שלא יעצמו לי העיניים בזמן שאני קוראת.
רק שלא יכאבו לי הרגליים כשאני מטיילת.
לפעמים אני מקבלת את התחושה שדווקא די פשוט לחיות,
כשנשארים רגועים. נותנים לדברים פשוט לקרות, לחלוף.
והאיש שמוכר עיתונים בתחנה המרכזית הולך מקצה אחד עד לשני וצועק,
וזה נשמע כאילו הוא רק רוצה להיפטר מהעיתון האחרון ואז להעלם.
ומשקפי השמש שלי ומה שאנשים חושבים שמתחבא בהם,
כי הם ענקיים ואפשר להסתיר ולהטמין ולהפיל בהם את הכל,
עייפות ותסכול וחיוך ומחשבות מכל סוג.
ואיזה בוקר טוב זה לנסוע לצבא בידיעה שישנתי שלוש שעות
ומחכה לי עבודה שהיא קצת מייגעת אך מאד מעניינת,
ושיש לי תכנונים שכבר הוגדר להם תאריך מדויק ושיהיה טוב,
ושיש לי חברה מצוינת אחת לפחות
שאני יכולה להגיד לאוזניה כל דבר שעשיתי או חשבתי לעשות,
והיא אולי לא תבין אבל תקבל ותחייך ותצחק עלי ותאהב אותי באותה מידה כמו קודם.
04.07.10
10:30
(איזו עייפות זו היתה.)
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
