אוף, איפה כל הפתיחות שלי, איפה הפוסטים הארוכים, ההשתפכויות האמיתיות. אני יושבת עם רגל מקופלת בין הכסא לשולחן ומולי קלסר עמוס דפים, טוש מדגיש, שיעורי בית, תרגילים, איפה אני בתוך כל זה. לפני יומיים אבא הרים שוב את הקול, אני כבר בת עשרים ושתיים. כמה פעמים אני אצטרך לחזור למסך הלבן המחורבן הזה ולשאול את אותה שאלה. הלכתי לשחות עם אחותי ודיברנו על הכל בפשטות הכי כנה. זה מה יש. זה-מה-יש. (רגע, נערות ריינס ברקע) יש לי צמרמורת, משום מה אני מתרגשת, אני מרגישה חלשה. (אולי כנועה?) מסתבר שרק צריך לאזור את האומץ, לאסוף אותו מכל הפינות הנכונות ופשוט לתת לאצבעות להכות במקלדת. אני רוצה את המחברת החומה ההיא, עם כל הדמעות, והעצב והדרמטיזציה שלי בתוכה. אני רוצה לרכון מעליה במיטה, אני רוצה לתת ליד שלי להתעייף מעל השולחן, להקליד אני לא רוצה. אז אני כבר גדלה, עשרים ושתיים, ופה-גדול הבטיח שהוא דיבר המון והכל נמחק ומה שנשאר זה רק מתי נפסיק את ההצגה הגדולה הזאת. וזה מזכיר לי את כל השיחות עם אביב. (וזה, אלוהים אדירים, מזכיר לי משוואות). על ההצגה הזאת שלנו, ומה אנחנו חייבים בעצם, ולמי. בחייכם, הרי הכל במילא יגמר מתישהו, אז בואו נהנה ממה שיש. זה מוזר, הדאגה היחידה שלי כרגע היא איפה אני אגור, איפה! לאן לעזאזל אעביר בעוד שנה את עצמי ואת החפצים שאני אוהבת. וגם מדי פעם קופצת לי לראש מחשבה על התאבדויות, אני עדיין מהרהרת בהגיון שמסתתר מאחורי זה. (כי יש שם הגיון, באמת שיש, אני מנסה להבין, עוד לא לגמרי הצלחתי. בשביל אלה שלא רוצים להתאמץ ולהנות) והשריפה הזאת, אלוהים, לא רק השריפה, שלל הידיעות הקטנות, ובעיקר, לא נעים להודות, מאות התגובות שנכתבו באתרי החדשות, במשך יומיים היו לי דמעות בעיניים (טוב, לא רק בגלל זה) והרגשתי הרגשה אמיתית של מלחמת אחים, וידעתי שאף פעם לא תהיה כאן הסכמה, וזה באמת מפריע לי. ואני באמת מתלבטת (בין השאר) אם ללכת לעשות משהו שקשור בזה. ואלון, איך שהוא רוקד, ואיך שהוא צוחק, וסתם זורק איזו נשיקה שלא שייכת לי, ושאכפת לו, והוא מקשיב, ואני כבר לא יודעת מה יותר חשוב, שהוא כל כך מקשיב לי או שהוא כל כך מספר. והפרצוף שלו כשהוא גומר. היום תוך כדי נהיגה נבהלתי כי חשבתי שאלון בשבילי הוא קצת כמו ידיד שכיף לשכב איתו. אבל, אמרתי לעצמי, אנחנו נמשכים בטירוף, ונהנים נורא, וצוחקים ומדברים ומתלחשים ומלטפים ובאמת טוב לנו. אז אולי יש בזה יותר? ולא הצלחתי להחליט.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
