על זה שלפעמים אתה חסר סבלנות, ומדבר קצת לא יפה, ולפעמים מרשה לעצמך לא
להיות נדיב (בעיקר עם עצמך), ולפעמים מגיב בצורה שאינה הולמת את מה שאני
מחפשת. ואז נזכרתי בעופר מיא' שמחק אותי כי לא אהב את התגובות שלי. ואז
תפסתי את עצמי מדברת אל אמא שלי בטון חצוף ודוחה. ואז אתה התקשרת אלי
ואמרת, נראה לי שיהיה נחמד אם ניפגש מחר. וחשבתי על ההורים שלך, שנשקפת מהם
מעט עוינות כלפי, ואני בעצמי רוצה להיות עוינת ושקטה ולהיות רק איתך
ובתוכך בתוך החדר שלך. חשבתי שאתה לא בשבילי, חשבתי, איך שני אנשים חסרי
ביטחון התגלגלו אל תוך מערכת יחסים אחת. חשבתי, איך הצלחתי להסתבך כך.
עולות לי דמעות כמובן, כבר חודש שהן עולות בלי סוף. אני שקרנית, זה היה
ברור מההתחלה, מהבירה הראשונה ששתינו יחד, שיקרתי לך ואמרתי שלא אתן לרגשות
להתערב לי כאן, עכשיו אני תופסת את עצמי כל כך חזק שזה חונק ומכאיב. כל
הזמן עוברות בי אותן מחשבות, על זה שעברתי כבר המון חוויות בכלל לא פשוטות,
כך שהסיפור הזה קטן עלי. אני מסוגלת להכל, מנסה להיזכר איך פעם נהניתי
נורא להיות לבד. אהבתי חופש. מזה שלושה חודשים אני לא חושבת על חופש. חושבת
על זוגיות. חושבת על כסף. לא חירות וטיולים ותיק כבד על הגב וידיים פרושות
לשני כיוונים מנוגדים בעודי נרדמת על דשא רחב ידיים במרחק שעתיים וחצי
נסיעה מהבית.
זה נכתב לפני שלוש שעות, ואז חברות שלי דפקו בדלת, אז סגרתי הכל. חשבתי שאכתוב אחר כך ועכשיו כבר לא בא לי.
עכשיו כתבתי ליהלי, (אחרי עריכה רצינית)
"עצוב לי. באמת עצוב לי... זה פשוט כל כך מגוחך הפרידה הזאת, אנחנו מדברים חצי שעה בטלפון ומסכמים מה תהיה פעילות
הפרידה, נראה לי שנראה סרט ונישן אצלו, ובבוקר אני אקח אותו. ואוף, הכל מחושב כזה וטכני נורא, אני צריכה למצוא את הדיסקים
שהוא הביא לי ולהחזיר לו מחר, ויש אצלו חולצה שלי שהוא צריך להחזיר. ואני
אומרת לו, "אני טיפה מבואסת", אז הוא שואל למה אני מבואסת, (...) אז במקום ללכת
סחור סחור אמרתי שזה קצת מוזר שאנחנו נפרדים, ואז מיד תיקנתי, זה לא מוזר-
זה לגיטימי, פשוט זה מצחיק. אז הוא אמר, העולם מצחיק.
כוסאומו
להכל יש לו תשובה
מה
הבעיה להגיד שאני אחסר לו, שהוא יתגעגע לגוף שלי, לצחוק שלי, לחפירות שלי,
שאני לא אבכה, שאני לא אחשוב עליו כל הזמן, שאני בכלל אנסה לשכוח אותו,
(לאף אחד אין אומץ להגיד במפורש שכנראה לא נחזור) מה הבעיה להגיד שהוא סתם
אדיש ושגם לו זה קצת כואב."
נראה לי שאני ממש אזכור חזק את הנשיקה הזאת על היד שנשלחה לאחורי הראש
בבלוג זה
בכל הבלוגים
