|
קטעים בקטגוריה: ן¿½ן¿½ן¿½ ן¿½ן¿½ ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ ן¿½ן¿½ ן¿½ן¿½.
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
אני רוצה שתקראי כאן הכל ותביני הכל, את יכולה?
| |
קצת מחברת;
"אוף אבל יכולת לעשות לי מה שתרצה! יכולת לקבל אותי ככה כמו שאני מבולבלת וכמהה וערומה ומבקשת וללא כל יכולת להתנגד, ואת המבקשת הזה כבר אמרתי על עצמי בהקשר של בחור אחר, שלא רצה לגמרי לקחת אותי כמו שאני ורק גרם לי להפסיק להאמין בעצמי איזו תקופה. איזה דפוק זה שאני צריכה את כל התינוקות האלה כדי להבין שהכל שטויות, כדי לעבור הלאה. הייתי כל אך אחרת אז. היום עברו איזה שנתיים והחשיבה שלי השתנתה לחלוטין, אני מוצאת את עצמי מדברת עם מכרים על מין עם מכרים אחרים שהם לא חברים ולא כלום אצלי. ובכל זאת-אין לי בעיה עם זה בכלל. אני אפילו רוצה שזה ישאר ככה איזו תקופה. כמה שנים אפילו, עד שאשתכנע שאני מוכנה ומסוגלת להכיל משהו רציני יותר מזה. ושבעולם, בכלל, יש משהו רציני (וראוי) יותר מכל זה. אבל כן, כדי להמשיך לאהוב את עצמי, להמשיך להזין את עצמי באופן קצוב, באהבה עצמית, אני צריכה לקבל את המגע הזה מבחוץ, את תשומת הלב המינימלית (גם בביטוי הזה השתמשתי.) ולצערי כל כיוון שאני יורה אליו את החצים המבקשים והמתחננים שלי-לא מחזיר לי שום דבר בחזרה."
(ואתמול:
אני כבר לא יודעת
לסמן וי, לא לסמן
אני עושה את זה כי אני רוצה, או לא רוצה, או סתם
בלי סיבה. כי לשום דבר אין משמעות, הכל סתם,
אני מושכת ומורחת ומעבירה את הזמן, ומנסה להנות מזה אם אפשר.
ויום אחד, אולי, אני אאזור אומץ ואגיד ליהלי שאני בדיכאון כבר תקופה,
(ושאני לא יודעת להסביר, לא כרגע)
והיא תגיד, זה בגלל הלשעבר שלך
ואני
אגיד, לא. זה לא הלשעבר. הלשעבר הזה הוא סתם, הלשעבר הזה הוא סקס. הוא חצי
שעה נסיעה, שש שעות של כיף, וכמה שעות שינה. זה הכל. זה הרבה יותר מזה,
הרבה מעבר, הרבה עמוק, הרבה כלום, הרבה הכל.)
| |
אני כבר לא יודעת
לסמן וי, לא לסמן
אני עושה את זה כי אני רוצה, או לא רוצה, או סתם
בלי סיבה. כי לשום דבר אין משמעות, הכל סתם,
אני מושכת ומורחת ומעבירה את הזמן, ומנסה להנות מזה אם אפשר.
ויום אחד, אולי, אני אאזור אומץ ואגיד ליהלי שאני בדיכאון כבר תקופה,
(ושאני לא יודעת להסביר, לא כרגע)
והיא תגיד, זה בגלל הלשעבר שלך
ואני אגיד, לא. זה לא הלשעבר. הלשעבר הזה הוא סתם, הלשעבר הזה הוא סקס. הוא חצי שעה נסיעה, שש שעות של כיף, וכמה שעות שינה. זה הכל. זה הרבה יותר מזה, הרבה מעבר, הרבה עמוק, הרבה כלום, הרבה הכל.
| |
בבוקר הזה,
בא לי שנשכב סופ"ש הבא.
בא לי לבכות עם Postcard של עמית ארז.
(והכל כל כך מצוין, רק ש
אני הולכת ומשמינה)
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
