אוך המחשב שלי בחדר נדפק לגמרי, ולמרות שהוא היה איטי וישן גם קודם אהבתי אותו כי הוא היה בחדר שלי, והמקלדת הייתה שלי והייתי רגילה להיות בפינה החמה והאינטימית שלי שם. עכשיו אני כותבת מהממ"ד שם יש לנו מחשב כללי כזה של המשפחה והוא טוב והכל אבל וואלה, אין את השולחן בלי כל השטויות שלי שאני אוהבת, והכיסא לא הכיסא האהוב שלי ואין לי את הפינה שלי. אני רוצה לעשות משהו לגבי זה אבל אין לי כסף להשקיע , ואמרתי לעצמי שאם כבר עדיף לי לחסוף למחשב נייד מאשר לקנות נייח עכשיו.
בכל מקרה אני חזרתי עכשיו משבוע בבאר שבע בו בבוקר תגברתי את לשכת הגיוס בבאר שבע ובערב ישנתי בבית החייל וביליתי עם חברים. היה נחמד, מצאתי כמה יתרונות נהדרים בלא לעשות יומיות: השבוע עובר הרבה יותר מהר, פחות קשה לקום בבוקר, ישנים יותר, יש מלא עצמאות נהדרת ויש את הגעגוע הביתה וההתרגשות לראות את בני המשפחה שלך בסוף השבוע. ובכלל התרגשות והבדלה בין סופ"ש לבין יום חול. אבל יש גם חסרונות: לפעמים לא היה לי כוח לאנשים *למרות שהכרתי עכשיו מלא אנשים חדשים ועשיתי איתם כיף*, ועניין השירותים באמת הרג אותי. היה לי ממש קשה איתם שם וכאבה לי הבטן באופן איום כל השבוע.
אז מה עשיתי כל השבוע החוויתי הזה?
ביום ראשון הייתי צריכה לנסוע לטבריה בבוקר, אמא הקפיצה אותי לתחנה המרכזית בתל אביב ובאמת שאני לא סובלת את המקום הזה. פעם הוא תמיד הפחיד אותי, הוא נראלי מקום אפור כזה מלא באנשים מפחידים וגם כשהייתי שם בכיתה יא עם וולברין פחדתי. אבל הפעם דווקא התמודדתי עם העניין יפה. המקום לא היה כל כך מלא למרות שבהתחלה נהרו אליו מלא חיילים כמוני. חיפשתי את הרציף ולא מצאתי בשום מקום, כל איש ששאלתי אמר לי משהו אחר, טיילתי מלא בין שתי הקומות עם תיק כבד על הגב וכבר התחלתי להאמין שבשביל להגיע לרציף אני אצטרך לרוץ אל תוך איזה קיר, כמו בהארי פוטר. בסוף מצאתי את הרציף אחרי חצי שעה התרוצצות. באוטובוס פגשתי מישהי מהקורס שלי שמשרתת בטבריה וגם הייתה צריכה להגיע אחרי לבאר שבע אז את כל שאר הדרך עשיתי איתה.
ראיתי את הכינרת בפעם הבערך שניה או שלישית בחיי. שהיתי בלשכה בטבריה בערך שעה וחצי ומשם לקחנו אוטובוס לחיפה שם חיכינו לרכבת ובינתיים אכלנו ארוחת צהריים *שהספיקה לי עד הבוקר למחרת. אין על שניצל!*. והתחלנו את הנסיעה לבאר שבע. נסעתי ביום הזה בסביבות השמונה-תשע שעות! פסיכי לחלוטין! הגעתי הרוגה לבית החייל והלכתי לישון.
בימים שם הגענו בשבע וחצי ללשכה ישבנו בעמדות שלנו שעתיים וחצי ורק בעשר הגיעו האילתים עבדנו בראבק שעתיים שלוש, ואז הפסקה כזו שנמשכה עד סוף היום. מידי פעם ביקשו מאיתנו לעשות משהו קטן אבל החלטנו להקטין ראש.
בערבים זה היה דווקא נחמד, לא יצאתי ממש הרבה לפאבים וכאלה, לא היה לי חשק. אז בערב אחד הייתה מסיבת פיצה של המאבחנים מבית החייל אז ירדתי לאיזה חצי שעה , ישבתי לקפה עם חברה טובה מהקורס שמשרתת שם
*לא בבית החייל*, ערב אחר באו שני ידידים מאבחנים והתחלו אצלנו בחדר והיה ממש מצחיק וכיפי. הם היו איזה שעה וחצי ואז יצאו לפאב. אני לא הבאתי אזרחי, כאבה לי הבטן אימים ולא היה לי חשק. וערב אחר ישנתי אצל החברה שבאתי איתה. היא התארחה אצל דודים שלה שם והם נורא רצו שנבוא. מסתבר בסופו של דבר שהם החליטו לעשות ערב יפני והם ממש השקיעו. היינו דוד של החברה שלי, בת זוגתו, הבן שלה והארוסה שלו ועוד חברה שלנו. למנה ראשונה הם הכינו מרק תירס
*למרות שזה דיי סיני* ואגרול בתנור. שתינו מיץ שזיפים יפני, ועוד לפני הארוחה הכנו סושי. הם לא ידעו שאני כבר מומחית בגלגולים וכשהם גילו את זה הם נתנו לי לעשות את העבודה והיה לי כל כך כיף! אמרתי לכם כבר שלהכין סושי עושה אותי שלווה ומרגיע אותי. אז הכנתי והם יצאו כאלה יפים וכולם התלהבו
. לקינוח בת הזוג של הדוד הכינה בננות בתנור וחתכה קיווי ועוגת שוקולד ושמה את הכל בצורת סמיילי על הצלחת. אחרי הארוחה המקסימה הזו התגודדנו כולנו בסלון לראות האח הגדול ובעשר וחצי הרגשתי שאני כבר נרדמת, אפילו שישבתי על כיסא רגיל. נפרדתי מכולם בלילה טוב והלכתי לחדר שלם שהיה כולו עבורי! עם טלוויזיה ומזרון אוויר זוגי. ישנתי כל כך טוב שלא רציתי לקום מהמיטה בבוקר! היה כל כך ביתי ונעים. אולי אני אשן אצלהם לילה נוסף בשבוע הבא. הם ממש רוצים שנבוא שוב.
הכרתי בנות חדשות והספקנו לעשות צחוקים ועם אחת לעשות ממש שיחת בנות כיפית כזו עם פתיחות וכאלה. היה נחמד
. יש לי עוד ארבעה ימים להיות שם ועדיין לא החלטתי אם לחזור מקוצרת או לנסוע ברכבת ממש מוקדמת בראשון בבוקר. נראה עוד מה נעשה בנידון.
בכל אופן כבר נהייה מאוחר ואני קצת איבדתי ריכוז. אני כנראה גם אכתוב מחר, ואוסיף תמונה בתקווה שאני יכולה לעשות את זה דרך המחשב הזה.
שיהיה לכולכם לילה טוב, ויש היום באחת בלילה "קסם מעשי" עם סנדרה בולוק, איך אהבתי את הסרט הזה שהייתי קטנה והוא עדיין עושה לי ממש טוב. שכחתי לציין אותו בסרטי בנות שאני אוהבת
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
הסוחרת מונציה
