לפי הכותרת אתם כבר יכולים להסיק שהחיבור בין שתי המילים הללו שווה לפוסט שמח וקליל, כמו שהוא אכן הולך להיות עכשיו.
אני עייפה כל כך עייפה. אבל במה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות? *ברוח החג 
*. שהלילה הזה מכל הלילות אני עייפה מדברים טובים שעשיתי. עייפה וטובת לבב. אני אתחיל עוד מאתמול. היה יום נחמד וקליל גם בלשכה. הוא התחיל בכך שהגעתי ללשכה בבוקר ומסתבר שהיום היה ביקור של רסר מיטב בלשכת הגיוס אז הרסרית שלנו החליטה להיטפל לקטנות כי אחרי הביקור הקודם שלו מסתבר שהיו ביקורות רעות. אז איך שבאנו בבוקר היא החליטה להטיל חטתתה עלינו ובדקה לנו אפילו את הגרביים *זה היה ממש מביך ולא ראוי להרים את המכנסיים ולדחוף לה את הרגל שלי לפרצוף. יש דברים שפשוט לא צריך לבדוק! בכל מקרה, אחרי הגרביים היא ביקשה כומתות. אז הבאתי לה את שלי. ויש לי על הכומתה מבפנים את סיכת עין המאבחן הקודמת, היפה, לפני שהחליפו לנוכחית ואסרו עלינו לענוד אותה על דש הבגד, אבל על הכומתה אף אחד לא אמר כלום. בכל מקרה היא ראתה את זה והתעצבנה ממש. לא היה לי מה להגיד להגנתי וגם היא לא נתנה לי אפשרות להשחיל מילה וישר אמרה בעצבים "יש לך תלונה על זה שתדעי!!" והמשכתי לא להניד עפעף, ולא הגבתי בשום צורה שהיא. כנראה שאני אעלה על זה למשפט וזה יהיה ממש משעשע. אני כבר מדמיינת את זה: אני עומדת עם כומתה על הראש מול המפקד לשכה ואז הוא מתחיל לדבר "את, הסוחרת מונציה, מספר אישי ******, מואשמת בכך שהתהלכת בחופשי עם סיכה על הכומתה. את מודה באשמה?! גזר דין מוות!". XD
בכל מקרה, המשכתי בחיי, מעט משועשעת. באמת שלא משנה לי אפילו שיביאו לי ריתוק, כי זה צבא, הם פועלים לפי הכללים שלהם, אני מכבדת אותם, אבל קורה ולפעמים מתפקשש ותופסים בקטנות. אני לא מתכוונת להתעצבן מזה אפילו לרגע :)
היו לי מלשבים מזעזעים אתמול. אפילו צעקתי על אחד אחרי שהוא התחיל להתפרע ולדבר אלי בצורה ממש לא יפה ומכבדת. אבל גם הוא לא הוריד לי את המצב רוח. גם מה שאני אוהבת ברגעים כאלה זה את האנשים שמשרתים איתי בלשכה. נניח כשהמלשב מתחיל להתפרע, לדבר לא יפה ולא להקשיב לי הבנות שיושבות סביבי תמיד יעזרו לי בדרך כלשהי. גם אם זה בשליחת מבט מנחם או התערבות בשיחה והרגעת המלשב, הן תמיד יהיו בצד שלי כי הן מבינות הכי טוב איך זה. אני הולכת להישמע הכי צעירה פעורה עכשיו אבל זו באמת קצת ערבות הדדית.
ביום הזה גם תקתקנו את העבודה ולא באו מלא מלשבים בגלל שהם בחופשה אז להרבה מהם לא כל כך אכפת, ויצאנו מוקדם. הספקתי אפילו להגיע לקו הישיר ולהיות בשש ורבע בבית. מה שעוד שימח אותי כל כך: יצאתי מהלשכה והיה אור שמש. ההבדל הוא כל כך עצום. כשיוצאים בחושך זה מדכא. לא משנה כמה תהיה טיפוס של חורף, להיכנס בהינץ החמה ללשכה ולצאת ממנה בחושך זה מדכא את הנשמה כל כך. והפעם יצאתי באור. הרגשתי שעבדתי ועדיין נשאר לי את היום לפני ולא רק את הלילה. גם יכלתי לקרוא באוטובוס והתקדמתי הרבה בחטא ועונשו. תכף אני הולכת לסיים את שלושים העמודים שנשארו לי.
עוד בשבוע שעבר החלטתי להיות ספונטנית ולקחתי לי היום חופש. נסעתי עם בן דוד שלי הקטן, חברה שלו, ושני הילדים של בן דודי הגדול לגן החיות התנכי. יצאנו בסביבות עשר ועשרים מהבית ובן דוד שלי החליט לנסוע לא דרך כביש 1 ככה שלא הרגשתי כאילו אני באה ללשכה, וגם הדרך הייתה הרבה יותר יפה. הפעם, כנראה בגלל החופש, היו יותר אנשים בגן אבל לא משהו שהפריע לך באופן מיוחד. היה יפה כרגיל, אני אוהבת חיות, וכל כך יפה שם. אם הייתי יותר קרובה לשם הייתי עושה מנוי כדי להיכנס לשם ורק להסתובב לי לבדי בין החיות ולשבת ולהרגע שם. אבל בזמן שאני רחוקה משם זה יהיה רק בזבוז של כסף.
אחרי ההסתובבות בגן נסענו לקניון מלחה הסמוך לארוחת צהריים דשנה. לאחריה הלכנו לקסטרו כי לבת של בן דודי היה תלוש מאמא שלה והיא הייתה צרכה בגד לחג. אז היא בחרה עם המוכר שני דגמים והלכנו לתא הלבשה, רק אני והיא, כל השאר חיכו בחוץ. ולרגע הרגשתי שממש כיף לי איתה כי היא מדדה ואני ייעצתי וזה היה נראה לי רגע ממש נחמד. אני חושבת שאני אשאל אותה *וכמובן שקודם את אמא שלה כי היא המממנת* אם היא רוצה להסתובב איתי לחפש בגדים ונראלי שזה יהיה כיף. היא גם בת 14 וזה נראה לי גיל כל כך נחמד. שאתה לא לחוץ מהעתיד שלך, שאתה באמת דיי חיי את הרגע ומתעניין בבגדים, בכוכבים הוליוודים, יש לך יותר זמן לכיף. אני, בגיל 14, הייתי כל כך תמימה וחייתי בתוך בועה ורודה. לפעמים אני קצת מתגעגעת לחשיבה חסרת הדאגות שלי אז.
מיד כשחזרתי קפצתי עם אבא לקנות מחשב. זו הקנייה הכי זריזה שעשיתי בחיי כי חיפשתי קודם כל באינטרנט ולא הייתי צריכה לשמוע יותר מידי. המחשב עצמו עלה כמעט 3 אלף והוספתי ערכה של תיק עם עכבר ואוזניות שהשלימה ל3 אלף וקצת וגם אנטי וירוס במאה ומשהו. יצאתי עם הוצאה נכבדת אבל אמרת לעצמי "באת כבר להוציא סכום על מחשב טוב שישמש אותך לכמה שיותר זמן, ואז סכום כמו 80 ש"ח או 130 ש"ח נשמע פתאום זול יותר. אבל זהו, יש לי את כל מה שאני צריכה למחשב ופה ההוצאה הכבדה הסתיימה.
אז עכשיו חזרת לפינה החמה שלי בחדר. על הכיסא הנוח, יחד עם התמונות של החברים תלויות על הקיר וכל השטויות שאופפות את שולחן הכתיבה שלי ובמילה אחת זועקות "אני". כל החדר הזה הוא כזה אני. למרות שאני רוצה לשפר אותו מבחינת ריהוט כי הוא כבר פחות נוח לי, וגם ישן. אבל החדר פשוט מאפיין אותי.
סוף סוף עברתי ללפטופ זה כל כך הרבה יותר נוח ונעים. זה חוסך מקום, כל החוטים שהיו לי על השולחן ומאחוריו נעלמו כליל והשולחן נראה הרבה יותר מסודר. המקשים פחות מרעשים כשמקלידים עליהם. יש לי יותר מקום במדף שעליו נח המחשב הגדול וגם זה נייד, ואני אוהבת לשבת במרפסת בקיץ או סתם על המיטה. זה הרבה יותר נוח כשאוכל גם להקליד להנאתי ולכתוב במקומות שבדרך כלל יש לי בהן מוזה.
אבל כאדן שכל חייב היה רגיל להשתמש במחשבים נייחים פיתחתי לי כמה אינסטינקטים ייחודים שעכשיו אני עובדת כדי להיפטר מהם. האחד הוא שאני כל הזמן פונה להקליד מספרים במקשי המספרים בצד שאין לי בלפטופ הזה. וכל הזמן אני באה להושיט את היד אל המדף המתגלגל מתחת לשולחן שעליו בדרך כלל נחה המקלדת. וכל הזמן אני מתפלאת שאין לי רמקולים. ושזה כל כך קטן ונוח!
מחר הולך להיות גם כן יום נחמד בלשכה, ויהיה אור שמש 3> ובערב חברה מהדרום באה לישון אצלי ליומיים. החלטתי מחר שנצא יחד עם עוד חברות שהיו איתנו בקורס וחשבתי שאני אקח אותה למקס ברנר כי אני יודעת שהיא מאוד אוהבת את בית הקפה הזה ואין לה קרוב לבית. וביום רביעי בערב כנראה נעשה ערב בנות. גם נחזור מוקדם מתל השומר אז אולי אפילו נלך לסרט בקולנוע. נראה כבר מה נעשה, נהיה ספונטניות. יום חמישי אני גם אמורה לסיים מוקדם בתל השומר ואז פסח. ננקה טוב טוב ונסדר את הבית ונקבל את אווירת החג. אני מתה על חגים. מאוהבת בהרגשה הטהורה הזו של לפני החג.
בגלל שאני גם טיפוס נורא משפחתי וחם תמיד החגים גורמים לי לרצות בן זוג קבוע. אני זוכרת שכשהייתי עם וולברין תמיד בערב החג הייתי מדברת איתו בטלפון או נפגשת איתו אח"כ כי כל הארוחה הייתי חושבת עליו. יש לי תמיד מן רצון כזה, ראייה לעתיד, פנטזיה, לא יודעת איך לקרוא לזה בדיוק, שאני הולכת עם בן זוג לארוחת החג ושם כרגיל יש את האווירה החגיגית שאני אוהבת נורא *בתקווה שבני המשפחה שלי לא הורסים אותה* וכל הארוחה יש תחושה של קרבה ואהבה ביני לבינו. הוא מסתדר עם הילדים במשפחה ומשחק איתם והם אוהבים אותו, בזמן שאני מסתכלת מהצד, מחייכת ויודעת בתוכי שאני פשוט מאוהבת. אחרי ארוחת החג חוזרים לדירה שלי או שלו או שלנו ואני כבר לא יכולה ואני מצמידה אותו לקיר ומפשיטה אותו. ואת ההמשך כולכם כבר יודעים.
אוך אני כל כך רוצה סקס בזמן האחרון. כבר כתבתי את זה כאן אבל זה הולך ככה: אני בדרך ללשכה ופתאום אני חושבת "דמט בא לי סקס". אני בהפסקה בלשכה וחושבת " בא לי סקס". אני בדרך חזור, אני בגן חיות, אני בבית, אני במקלחת, אני אוכלת ואני חושבת ורק מחשבה אחת חולפת במוחי. "דמט בא לי סקס". אבל זה לא מפריע לי לתפקד או משהו כזה. מעניין איך תרגיש הפעם הבאה שאני אעשה בא סקס. אני חושבת שהיא תרגיש כמו הפעם הראשונה, כי כבר שכחתי הכל.
בכל מקרה, נהיה מאוחר ואני רוצה כבר ללכת לישון. אני אסיים את החטא ועונשו כבר מחר באוטובוס. ולסיום אני ארצה לשתף בתמונות שצילמתי ביום שבת שעברה, כשטיילתי עם בן דוד שלי ולונגי בים, ואולי גם בעוד כמה.
סלע שראיתי בים:
לונגי או במילה אחרת" טומטום. 3>
בדרך מטבריה לחיפה :)
לילה טוב :)
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
הסוחרת מונציה