"בין הכוכבים אתה אולי צודק, אבל לא כאן"

אני כל כך עייפה. פשוט מותשת. חצי בנאדם.

לאחרונה שמתי לב שהימים שלי עמוסים. בייחוד אחרי שהתחלתי לעשות דברים בערבים ולא לוותר לעצמי. אז כל ערב יש לי משהו אחר. בראשון היה סלסה, בשני זומבה, שלישי חדר כושר, רביעי סלסה וחמישי יש לי זומבה ואעשה גם חדר כושר. זה נשמע כמו מעט תוכנית לערבים, אבל נזכור את העובדה שאני מגיעה בשמונה הביתה ווואלה *במבטא צרפתי, לא WALLA אלא VOOALA* אין פלא שאני מגיעה לימי שישי ורק רוצה להנות מערב שקט בבית במקום לצאת לעוד מקום.

אבל זה מפיח בי חיים. לדעת שאני עושה עם עצמי משהו תוך כדי הצבא. אני גם קוראת המון. למרות שלאחרונה בנסיעות בגוף שלי בוגד בי ופשוט נרדם. אני לא מספיקה לקרוא שורה ואני כבר ישנה. ואני לא רוצה לישון, אבל נכנעת לתנאים פיזיולוגיים שאני כבר לא יכולה לקבוע.

אתמול הבחור מהים התקשר, ודיברנו והוא רצה שנצא היום להליכה *אנחנו גרים קרוב* ואמרתי לו מראש שאני לא מוותרת על החדר כושר. היינו אמורים להיפגש למעט זמן ובכל זאת קמתי בבוקר והרגשתי שזה לא נכון. אני לא מעוניינת בו בכלל מלכתחילה ולא בא לי ביום העמוס הזה לשלב גם פגישה עם מישהו. לא ידעתי איך לדחות אותו בהתחלה כי כבר קבעתי, וגם לא רציתי לדחות אותו רק להערב אלא לכל הזמן.

עשיתי מעשה קצת שפל. שיקרתי  ואני יודעת שלו זה לא באמת משנה אבל אני יודעת ששיקרתי. ומן הסתם כמו כל האדם אני משקרת כל הזמן שקרים קטנים ולבנים אבל זה היה שקר. בכל אופן, אמרתי לו שהתחלתי לצאת עם מישהו ובגלל זה זה לא נראה לי מתאים שניפגש. ואז הוא הגיב אחרת ממה שחשבתי. הוא היה מעצבן. תחילה הוא אמר "ומה זה קשור אלי" כאילו ב-ר-ו-ר שהפגישה בנינו אפלטונית לחלוטין. ובמשך עשר הדקות הבאות, ואני לא צוחקת איתכם , עשר דקות, הוא ניסה לשכנע אותי להיפגש איתו היום כי הוא צריך להתייעץ איתי באיזשהו עניין נשי. וזה נשמע לי הכי חרטא בעולם ושהוא פשוט לא ידע איך להגיב לזה. הוא רצה שאני אצא איתו להליכה אחרי החדר כושר, בעשר, ולא אעשה דבר כזה, מלבד העניין שזה מאוחר, למה אתה מתווכח?! אמרתי שלוש פעמים שאני לא יכולה, לא צריך להפוך את זה לעשרים פעם. זה ממש הציק לי. וגם מה פתאום הוא צריך להתייעץ איתי בעניין נשי? הוא הכיר אותי ביום שבת וגם זה רק לסמול טוק של רבע שעה. אז צריך להתייעץ איתי? נשמע לי הכי חרטא בעולם. ואני חושבת על זה ככה עכשיו, אבל באותו הרגע האמנתי לו, חשבתי שאולי הוא רוצה להתחיל עם איזו חברה שלי, אבל נו באמת, בשביל זה להיפגש איתי? אני חייבת להפסיק להאמין לכל אחד.

בכל אופן, הוא אמר שהוא יתקשר אלי יותר מאוחר והוא לא התקשר וזה טוב בעיניי. זה עדיין לא בסדר ששיקרתי, אבל לפעמים למרות אי הנעימות חייב לדחות אנשים שאני יודעת כבר שלא ייצא מזה משהו. כי לא עושים דברים כאלה רק כי לא נעים.

וכרגע אכבה את המחשב ואקרא עוד או ארדם, מה שיבוא קודם

לילה מעולה,

ואני מקווה כבר שיגיע מחר בערב, כי יש סלסה, ואחרי זה יום ספורט שהוא חופשי ונחמד כזה ואני אפגוש מלא אנשים שלא ראיתי חודשים! אז הסופ"ש שלי מתחיל מחר!

ואגב למרות שאני לא מגיבה אני משתדלת לקרוא אצלכם עדיין דרך הנייד.

אני לא בטוחה אם כבר שמתי את השיר הזה פעם פה, אבל אני לא יכולה! הוא פשוט מקסים!

דרך אגב עוד עניין שמשעשע אותי לאחרונה, אני בבוקר עומדת בתחנת אוטובוס כל יום עם אותם אנשים, אז כבר התחלתי לזכור פנים. ומכיוון שהעיר שלי קטנה אני פשוט רואה אותם במלא מקומות שונים ומזהה בפנים. הם נמצאים בכל מקום! בחדר כושר, בקניון, באוטובוסים, בסופר, במכולת, בבית קפה, בספרייה. בכל מקום! מסוג הרגעים הכי מוזרים לי לעבור לידם ולא לומר מילה, כי רשמית אנחנו לא מכירים, אבל ככה, אני מכירה כבר כל תו בפניו ואת שפת הגוף שלו. יש רגעים שאני מחייכת אליהם ויש רגעים שאני אומרת שלום כי התחלתי לדבר עם אותם אנשים בתחנה.

ואני לא יודעת למה אבל כל ההיכרות המוזרה הזו עושה לי נעים כזה. כמו שכבר כתבתי כאן שכל אחד חיי בעולם שלו, וזה אחד מאותם רגעים שמרגיעים שעולמות סתם מתנגשים אחד בשני. כמו בועות קטנות שמשייטות באוויר ונפגשות אחת עם השניה ברגעים אקראיים.

אוך אני כל כך מתגעגעת לאחותי! רק עוד שבוע וחצי!

לילה טוב