"בין הכוכבים אתה אולי צודק, אבל לא כאן"

אני יושבת עכשיו בבייביסיטר, אחרי פרק של UGLY BETTY ושניים של SEX AND THE CITY וסתם פתאום התחלתי להיות מודאגת. כבר כמה זמן שאני מרגישה שאיבדתי את עצמי. שנכנעתי למציאות אפורה, חסרת רגש לחלוטין. עוברים ימים רעים ולרוב אני מעבירה אותם באדישות, ימים שמחים גם הם עוברים באדישות. עוד יום עבר ואפשר לסמן עליו איקס. עוד זומבה, עוד חדר כושר, עוד שיעור בסלסה.

אני אוהבת הכל והכל נמאס עלי במקביל. זה משפיע עלי בעיקר בתחום החברתי. אני מגיעה הביתה ומפגשים עם חברים פתאום נראים לי כבזבוז של זמן. אני מנסה להתחמק ומעדיפה להישאר בבית או ללכת לבייביטיסר. חסר לי השקט, הלבד עם עצמי וזה מתבטא בעיקר בסופי שבוע. יש לי חברים שלא ראית כבר כמה שבועות, ואני לא כל כך בקשר איתם. כשאני אראה אותם יהיה לי על מה לדבר אבל זה מוזר שלא ראיתי אותם כבר חודש, אפילו הרבה יותר, וזה לא מזיז לי בכלל.

אבל אין לי את החשק לצאת. מאסתי במקומות הבילוי ואני צריכה קצת REFRESH לאנשים שאני יוצאת איתם. הם מקסימים והכל אבל אני רוצה את ההנאה וההתרגשות שבלהכיר אנשים חדשים.

אני רוצה להעיז קצת, לצאת מהבועה שלי, זה עושה לי טוב. הרגשתי קצת כמו עצמי אתמול, כשישנתי אצל החברה. שינוי מקום ואווירה עשו לי טוב. אני חושבת שבשישי אני אלך לעוד מקום חדש עם דוסה, אולי עוד שינוי מקום יעשה לי שוב טוב.

חשבתי גם על עוד נושא. אני חוששת מסקס. וזו עוד סיבה ללמה אני לא אעשה עם סתם מישהו סקס חד פעמי, סטוץ. כבר עבר כל כך הרבה זמן ואני בטוחה שאהיה לחוצה בפעם הבאה. אני צריכה מישהו שאני סומכת עליו ושירגיע אותי. הסקס האחרון שלי, מלבד היותו כל כך ישן, היה נוראי. בכיתי בסוף כי הבנתי שאני וולברין זה כבר לא זה. ואני לא בדיוק מרגישה פצצת על, ולא נודף ממני ביטחון עצמי, אז גם עניין חשיפת הגוף שלי במלואו בפני מישהו זר או שלא קרוב אלי מספיק לא בא בחשבון. אני חוששת מאיך שהסקס הבא שלי יראה, ירגיש.

אני לא מאמינה שאוטוטו אפשר יהיה למנות בשנים את הזמן שלא נגעתי בגבר והוא לא נגע בי. לא חשבתי שזה יתארך ככה. לא חשבתי שיקח לי כל כך הרבה זמן למצוא מישהו שמתאים לי. כשאתה במערכת יחסים, ויש לך ביטחון עצמי, ואתה נפרד. אתה בטוח שיש מישהו שם ואתה בטוחה תמצא מהר ויש אופציות. אבל זהו, שאין. וזה מצחיק שזה גם מה שאמרתי לחברה שלי שהתלבטה לגבי מי שהיא יצאה איתו. הוא השני בחייה שהיא יצאה איתו והיא אמרה לי שהיא חוששת שזה סוגר לה את כל האופציות, ואמרתי לה בעצמי שאין דבר כזה, האופציות האלה נמצאות פשוט רק בראש.

נסיתי לצאת עם אחרים בזמן הזה שעבר. היו פשוט נורא מעט מקרים שמתפרסים על יותר משנה וחצי וכולם מוזרים.

עם הראשון שרציתי להתחיל התברר שהכרתי אותו.

עם השני שהתחלתי זה היה במסיבה והוא נישק על הפנים *או יותר נכון על השפתיים. אני לא בטוחה עדיין מה הלשון שלו ניסתה לעשות שם*

בפעם השלישית התחלתי עם הברמן וידעתי מראש שזה נועד לכישלון.

יצאתי עם מישהו שאיכשהו נכנס לי למסנג'ר וכנראה הכרתי אותו מישראבלוג והוא הבריז לי ויצא מהבית שלו רק כשהתקשרתי לשאול אותו איפה הוא *והרגשתי הכי פראיירית שנשארת וחיכיתי לו 25 דקות*

השני שחברה שידכה ביניינו לא ידע כל כך איך להתייחס לבנות *התייעץ איתי על סרטים בזמן שידידה שלו צועקת ברקע, גרם לי לחכות עם הכל עד הדקה ה90 ואיחר בכמעט שעה. אחרי הדייט הזה חטפתי חום. ליטרלי. שכבתי במיטה שבוע עם 40 מעלות חום. מיותר לציין שהוא לא התקשר*.

השלישי היה נורמלי. היה לו אכפת, הוא הגיע בזמן, הוא היה חמוד. רק שבמקרה הזה מבחינתי זה לא כל כך התאים. הוא יצא אחלה בנאדם ואני מעריכה את זה. אבל זה לא היה זה. וכמובן שגם פה היה חייב לקרות משהו מוזר. לא הספקתי לדבר איתו ויצא שכאילו "סיננתי" אותו *בפעמיים שהוא התקשר הייתי עסוקה. פעם אחת באמצע ארוחה ופעם שניה בקופה עם מלא דברים בידיים* חבר שלו שלח לי הודעה: מה אני חושבת עליו? ושאנחנו צריכים להיות ביחד. כיאלו חזרנו לתקופת היסודי. אני התקשרתי יום אחרי לגמור עם הסיפור ולומר שהיה נחמד אבל אני לא רוצה להמשיך להיפגש בקטע רומנטי. הוא לקח את זה ממש סבבה וראיתי אותו מלא פעמים בסלסה מאז. גם את חבר שלו ראיתי פעם אחת ולמזלי הוא טס לחו"ל- כרטיס לצד אחד.

הרביעי שלקח את המספר שלי ניג'ס לי שאני אפגש איתו ובמשך 20 דקות בטלפון ניסה לשכנע אותי בקטע נואש עד שכמעט הגעתי למצב שניתקתי לו בפנים. וכמובן שמר גורל הפגיש בנינו שוב, בכניסה לסופר פארם. למזלי הייתי עם אמא שלי והשיחה הסתכמה ב"שיהיה יום טוב".

פתאום אני שמה לב כמה כל סיפור שהיה לי היה מוזר. בכל אחד יש טוויסט מוזר. למה קורים לי רק דברים מוזרים? זה לשם שינוי לא יכול להיות נורמלי?! או קצת יותר מנורמלי?!

אני מרגישה פתטית כשאני רוצה את הגבר הזה שידליק אותי במילים, שיהיה אינטיליגנט וידע לגרום לי להרגיש מיוחדת באופן אחר, לא באותו האופן שאנשים אחרים אומרים לי כל הזמן. אני מרגישה פתטית כשאני חושבת על מישהו שיגרום לי להתרגש ולאהוב, כי שכחתי כבר מה זה ואיך זה ושגם לי זה יכול לקרות. ושלא הכל מסתכם בקטעים מוזרים שקורים דווקא לי.

הנושא הזה לא מעסיק אותי כל היום, אבל הוא עולה לי במחשבות מידי פעם, לעיתים קרובות. זה לא חסר לי, כי אני כבר לא זוכרת איך זה מרגיש. אבל אני רוצה את זה. משוועת לזה.

גם בעולם הדייטים אני חסרת מזל, ושלומיאלית *בדייט עם הבחור הנחמד כמעט דפקתי חליקה על המדרכה*. מעניין מה יהיה איתי בסוף.

שיהיה לכם לילה מעולה,

אני מקווה שהחלק הרומנטי בחייכם קצת יותר טוב ומוצלח משלי.

הסוחרת מונציה