"בין הכוכבים אתה אולי צודק, אבל לא כאן"

בוקר טוב :)

התסרוקת החדשה בינתיים עושה את עבודתה נאמנה וגורמת לי להרגיש קלילה יותר ונוחה יותר. כנראה הייתי בהלם כשראיתי אותה בהתחלה ועכשיו אני מתרגלת אליה

הבוקר שלי אמנם התחיל בבית קברות, אבל הוא היה בוקר נהדר. אמא שלי ממש ממשקימי הקום ומשונאי החום לכן את האזכרה של סבתא שלי תכננו לקיים לפני שהשמש מגיעה לשיאה, או כמעט מגיעה בכלל ויצאנו מהבית בשש וחצי. כשעמדנו כבר ליד שני הקברים המאובקים ומלוכלכים של סבי וסבתי זכרונם לברכה, הגיע בחור עם כיפה ושאל אם שלושת הגברים שאיתנו יכולים לבוא אליהם להשלים מניין. הם הסכימו והלכו איתו. פעם חשבתי שכל עניין המניין זה שטויות. אפלו צחקתי כי זה נשמע לי מגוחך. אבל דווקא באותו הרגע, היום בבוקר, זה נראה בעייני דבר נורא מייחד. מעיין "אני יהודי אתה יהודי, שנינו פה לאותה מטרה ואתה יכול לעזור לי ואני יכול לעזור לך". אני דוגלת ברעיון של עזרה הדדית בכלל לזולת, בלי קשר לאיזו דת אתה קשור. אבל באותו הרגע הייתה מונחת לפניי סיטואציה זו.

אחר כך חזרתי הביתה עם אחותי וההורים המשיכו להסתובב והיא הלכה לישון. קנינו בדרך לחמניות טריות, האלה עם הקצה למעלה, שאני לא יודעת אם עוד אנשים קראו לו כך, אבל אני קראתי לו "בולבול" *מחשבותיה של ילדה בת שש -__-"*. פתחתי את הלחמניה באמצע ומרחתי גבינה לבנה בנדיבות, הכנתי חביתה ושמתי בפנים גם עגבניה חתוכה. התענגתי כבר על הביס הראשון, כי בשבילי זו הייתה נגיסה וטעם של ילדות. יחד עם הקפה זה היה פשוט מושלם. בכלל סנדוויץ חביתה שמכינים בבית הכי טעים לי והכי מחמם לי את הלב.

ישבתי מול הטלוויזיה, מנוחה שהרגשתי שאני כל כך חייבת אחרי השבוע הזה. וסוף סוף מצאתי את הזמן לראות סרט. ראיתי מולן רוז' וכל כך אהבתי את זה. כמו נקבה טיפוסית דמעתי בסוף. אבל אני תמיד מתרגשת מסרטים.

לא עשיתי הרבה עדיין, אבל הבוקר נתן לי את המנוחה הנפשית שהייתי זקוקה לה. עזבו חוק טל, עזבו צבא. אני בתחילת סוף שבוע עם שמש, ושמלות, ושיער קצר, ואודם, וארטיק קפוא, וחברים וספרים ובעיקר הרבה מנוחה וזמן להרגע ולנוח.

שלכם,

הסוחרת מונציה