"בין הכוכבים אתה אולי צודק, אבל לא כאן"

זה עדכון ממש ממש קצרצר.

סתם לא יצא לי כל כך לכתוב, זה לא שהיו ימים קשים, דווקא היום וביום ראשון חזרתי הביתה ב4 בצהריים! כן כן, מתי לעזעזל זה קורה עם התפקיד שלי?! ביום ראשון זה היה אחרי שישנתי שלוש שעות בלילה, אז שמחתי על השנ"צ של השעה שיכלתי להרשות לעצמי, וקראתי והרגשתי טוב ממש וסיפוק אדיר מהזמן הפנוי. היום , לעומת זאת, היו לי מלא דברים לעשות ורק עכשיו אני יושבת סוף סוף רגל על רגל, עייפה ומותשת.

איך שהגעתי הביתה, ישבתי קצת עם אבא ואחותי בסלון, להרגע מהחום המעיק הזה. הרגשתי סחוטה מעייפות ושוב נרדמתי לאיזו שעה שעברה כמו דקה בערך ולא הועילה לי אלא רק עשתה אותי מותשת יותר. כשקמתי סידרתי תיק לשבת, שהוא עדיין לא גמור כי יש כל מיני דברים שאני צריכה להכניס רק מחר. אחרי שסיימתי הלכתי עם חברה לסופר לקנות אוכל לסוף שבוע. הצבא לא מספק לנו כמעט בכלל, הקצינת ניהול שלנו באמת צריכה להתבייש בעצמה. בשבת הקודמת סיפקו לנו על יום שישי ושבת שתי חמגשיות לכל אחת. חמגשיות עם אוכל מזעזע שנגיד והיינו אוכלות מהן היינו שובעות בדיוק לשעתיים. בזבזתי עכשיו 70 ש"ח על אוכל וזה עוד בלי שלוש ארוחות צהריים, וארוחת ערב אחת שאמא שלי קנתה. איך שחזרתי בישלתי לי אטריות סיניות עם סויה וצ'ילי וירקות, לא הלכתי לפי מתכון או משהו כזה, אלתרתי ויצא דיי טעים. ועם שניצל מוכן יש לי שתי ארוחות צהרים ואת השלישית אני כנראה אזמין. כמה השבת הזאת עולה לי! אם אני אחשב את כל הסכום אני אגיע לאיזה 150 ש"ח וזה רק על אוכל! חצי משכורת צבאית על מצרך בסיסי בשבת אחת.

איך שסיימתי לבשל נזכרתי שלא אכלתי בכלל ושהבטן מקרקרת לי ממזמן, אז חתכתי לי גם סלט וישבתי לאכול. בשניה שסיימתי ההורים שלי חזרו ואחותי התקשרה שאני אאסוף אותה עוד כמה דקות. אז בכמה דקות האלה עוד הספקתי להתקלח ואח"כ להביא אותה ובשניה שהגעתי סוף סוף למיטה עם הקפה והספר, חברה מהצבא התקשרה ודיברנו חצי שעה. וב23:30 נזכרתי שאני גם רוצה לכתוב לכם כאן כי לא תהיה לי האפשרות לכתוב פה עד ראשון בערב.

ועכשיו כבר כמעט חצות ולא הספקתי לקרוא ולא נעליים.

אבל מעודדת אות המחשבה שגם אם מחר במקום לישון אני אסיים לארגן דברים, אני יכולה בחמישי להגיע ללשכה וישר ללכת לישון כי כולם בטיול ויהיה לי שקט מהם

ושני דברים טובים לסיים איתם את הפוסט:

1. היום היה לי אימות כזה שמישהי מהמדור, שהיא ספצית בחומר, צפתה בי מבצעת אותו, וצריך לעשות אותו הכי צהוב שיש. כי בעקבות האימות הזה אתה יכול להתקדם לכל מיני תפקידים ולקבל הסמכות שוות. זה היה כל כך כיף! באתי רגועה כי חישבתי את זה ומסתבר שעשיתי מעל 1000 אימותם בשירותי הצבאי עד כה, אז מה זה עוד אחד לאוסף?! והיה באמת מעולה. היא אמרה לי אחר כך שהייתי מצויינת ושעשיתי כמה דברים בצורה מושלמת. עכשיו נותר לי רק לחכות שיביאו לי כבר הסמכה, בדיוק כפי שהביאו לשאר הקורס שלי

2. מחר יש לי חתונה! אמנם אני לא מכירה באמת את החתן והכלה. החתן הוא אח של חברת ילדות של אחותי. והיא הזמינה את כל המשפחה. אחותי אומרת שיהיה מגניב כי לאח שלה יש מלא חברים מגניבים. ובגלל זה אחותי גם רוצה להישאר יותר, אז החלטתי לנסוע בשני רכבים, כדי שאם ההורים ירצו לחזור מוקדם הם לא יפריעו לנו. אז זה דיי דופק אותי, כי בא לי לשתות שם כדי יותר להשתחרר, כי תמיד מוזר לי להשתחרר בפני ההורים שלי ובפני האמא של החברה *שהייתה המורה שלי לאנגלית בחטיבה*. וגם לא כזה בא לי להישאר עד מאוחר. אבל כבר הסכמתי ואני לא אבטל לה ברגע האחרון. סתם נתחיל לריב והיא תגיד שאני כבדה, מה שדיי נכון. אז אני פשוט מקווה שיהיה כיף. ולמה זו נקודה טובה?? כי לא הייתי בחתונה כבר 4 שנים! ואני מתה על חתונות והחופה בדרך כלל מרגשת אותי וכל ההוואי מסביב בדרך כלל הוא טוב. אירוע שנותן מקום לאהבה :) מה שקצת פחות טוב בנקודה הזו זה שבכלל לא חשבתי על מה אני עומדת ללבוש, ותהיה לי בדיוק שעה מהרגע שאגיע הביתה, כדי להתקלח, להתאפר, להתלבש ולצאת. זה יהיה לחוץ.

בא לי כבר שיגיע יום חמישי, ואני מקווה שהסגירת שבת הזו תביא לי סוף סוף את השקט והמנוחה שאני זקוקה להם כל כך!

לילה טוב