"בין הכוכבים אתה אולי צודק, אבל לא כאן"

אין לי הרבה דברים לספר...עבר שבוע קצת עמוס, קורס שלם מעליי השתחרר, ואהבתי כל כך כמה בנות משם אז היה לי כל כך חבל שהן עזבו! היו מתנות ושיחות מרגשות שכל אחת אמרה מה היא חושבת על השניה. הסגנית של המפקדת שלי ממש ריגשה אותי, היא אמרה שהיא נדלקה עלי עוד בתקופה שרק הגענו, שעשיתי אימותים ולפני שסיימתי עברו עלי כדי לתקן טעויות, והיו לי אימותים ממש מסובכים בהתחלה, ולא היו לי טעויות. בכלל. ולא ידעתי את זה! רק שלשום היא אמרה לי את זה פעם ראשונה, שהיא חושבת שאני שפיצית :) למרות שאני לא מרגישה ככה. עדיין אל נתנו לי שום הסמכה בזמן שכל שאר הקורס שלי קיבל.. היא אמרה גם שאני משהו מיוחד, ושהיא לא יכולה להגדיר אותי בכלל, שיש לי גישה אחרת משל כולם, בצד הטוב של הדבר ושאי מביאה איתי משהו אחר. באמת, כמעט בכיתי לה מול הפנים באמצע השיחה, היא השאירה אותי ספיצ'לס.

אני אוהבת כל כך את רוב האנשים שאיתי בחולייה, וכל הזמן יוצא שאני אוהבת יותר ויותר כי הגדולות שהיו כשהייתי צעירה כבר השתחררו ועל הקטנות יותר אני מתה! אצלי, ובכלל אצל רוב הקורס שלי, אין משחקי פז"מ. וזה משהו שעכשיו אין כל כך בחולייה ואני שמחה על זה. כן אני מסתכלת עלי ורואה שאני לאט לאט נהיית פז"מ אבל בקטע הטוב, ולא בקטע המתנשא על אחרים. אני מרגישה שאני גודלת בחוליה, ונהית יותר אחרית ומהווה דמות יותר סמכותית כי יש לי יותר ניסיון וכבר ראיתי הכל ושמעתי הכל. אבל אני ת-מ-י-ד אחלוק את המידע, ת-מ-י-ד אעזור ואשב ואסביר.

בכל אופן, היה עצוב ושמח, עצוב כי הן עזבו ואני כבר מתגעגעת ושמח כי זה קידם אותי לקורס יותר גדול בחוליה *שני קורסים מעליי ושלושה מתחתיי!*

הסופ"ש אני מתכננת לי אחד דיי רגוע, עכשיו אחרי שחזרתי מהזומבה, סיימתי את "המפתח של שרה" *אל אלוהים! אתם פשוט חייבים לקרוא את זה. מזמן לא התרגשתי ככה מספר. מסוג הספרים שגורמים להבעות פנים שלי להשתנות תוך כדי קריאה וללב שלי להלום כל כך חזק! ספר מכשף* אני אשחק לי סימס, נורא בא לי עוד מהצהריים, ומחר קצת סידורים בבוקר *חברה שלחה לי משוויץ גלוייה, תמיד רציתי לקבל דואר מחו"ל ^_^ ועכשיו נורא בא לי גם לשלוח לה מכתב. אני רק לא בטוחה איך שולחים לחו"ל..צריך לעמוד ולחכות את כל התור בדואר או שקונים בולים בשווי מסויים, מדביקים על המעטפה ושולחים כרגיל בתיבה?* בצהריים תכננתי להכין לכל המשפחה סושי, ובערב כנראה אני אצא עם דוסה לאנשהו. אני רואה אותה כל כך מעט בגלל כל כך הרבה דברים, בעיקר בגלל הצבא שמשאיר לנו רק סופי שבוע, וגם ההורים שלה גרושים והיא מקפידה על חלוקה שווה וגם יש לה עכשיו חבר והיא מבלה איתו בחלק מהזמן. אז המפגשים התמעטו לפעם בשבוע, בסופ"ש, למעט שעות.. =\

ועכשיו, "סול סול" אני אלך לי לסימס

לפעמים כל כך בא לי לחיות במחזמר