"בין הכוכבים אתה אולי צודק, אבל לא כאן"

כבר בערך שבוע אני מסתובבת עם משהו שמציק לי ולא ידעתי להסביר מה זה במילים. זה התחיל ביום שבת, אחרי שיצאתי עם חברים ביום שישי, התלבשתי באופן שהחשבתי כמחמיא, חצאית שחורה, סטרפלס שחור ועל זה עליונית תחרה. צלמנו כמה תמונות באמצע הלילה וביום שבת ראיתי אותן. לא אהבתי את כולן. אבל מילא זה, משהו הציק לי בהן, משהו הציק לי באיך שאני נראית. רק היום הצלחתי לתת לדבר הזה שם. אני מרגישה שאני נראית בת 30 עם פנים של בת 16. אני כמעט ולא מתלבשת צבעוני, ואם כן זה רק כמה נגיעות צבע או חולצה בצבע שונה אבל קלאסי. כל מה שאני לובשת הוא קלאסי, אבל עם הביטחון העצמי הנמוך שלי גם זה לא נראה טוב.

ועכשיו אני מסתכלת על הארון הפתוח שלי ויש בו מלא צבעים. יש לי שם חולצות ורודות, וכחולות וסגולות, יש אפילו גופיה לבנה, למרות שאני סולדת מהצבע הזה, ואיכשהו אני תמיד חוזרת לשחור ולג'ינס. אני מתלבשת כמו מישהי בת 30. ואני כל כך לא מוכנה עדיין להרגיש ככה. אני לא מרגישה אישה. זה עוד מביך אותי. ואני גם לא מרגישה ילדה קטנה. אבל בבפנים שלי, באופי שלי, בנפש שלי אני פשוט זקנה. אני לא אוהבת מקומות המוניים, לא אוהבת מסיבות, בקושי הולכת לים, לא מתה על פאבים ולא צוחקת מהומור שמצחיק הרבה מהאנשים בני גילי שאני מכירה *סשה ברון כהן?! נו באמת. ניסיתי לראות בוראט שלוש מאות פעמים מרוב שהמליצו לי עליו, וכל פעם זה היה נראה לי יותר משעמם וכל כך לא מצחיק*. אני בקושי לובשת שמלות או חצאיות, פשוט אין לי כמעט בארון, ואם כן אז גם הן קלאסיות ומבוגרות. אולי זה באמת הסטייל שלי, כי אלו בגדים שאני באמת אוהבת. ואולי הטעם שלי באמת מבוגר. ועכשיו עם התספורת אז בכלל אני נראית יותר גדולה ממה שאני.

אבל קצת מציק לי. שמילדות עברתי ישר לבגרות. אין לי את האמצע הזה של גיל ה20. ואין לי גם את האומץ לשים איזו שמלה רפויה וכפכפים. להראות קלילה ולא מתוקתקת. אני תוהה אם זו פשוט לא מי שאני או שזה סתם נובע מפחדנות וחוסר ביטחון שלי לנסות.

ובנימה זו, אני חייבת להפסיק עם הביקורות שלי כלפי עצמי. די כבר, מראה חיצוני זה משנה, וכל מי שיגיד לכם שלא הוא פשוט משקר, אבל מידת הדגש שצריך לשים על זה היא מועטה. ובינתיים אני מקדישה לכך כל כך הרבה באופן שכבר מעיק עלי. אני לא יודעת איך להפסיק

הלוואי וידעתי איך פשוט לחיות, להיות קצת יותר תוססת. אולי זה בגללי שלא קורה שום דבר בחיי ושאני מרגישה תקועה.

ובלי קשר, זה אחד השירים שקשה לי להבין איך העולם היה קיים לפני שהם נוצרו.

בעצם, כרגע אני יותר במוד של השיר הזה: לשים חזק ולצרוח