"בין הכוכבים אתה אולי צודק, אבל לא כאן"

ישבנו על החול החמים עוד מקרני השמש שהכו בו בלהט כל היום, הלחות מורגשת היטב באוויר וגורמת לעגלי זיעה ליפול במורד גופינו. היא ישבה לידי, הבחורה שלי, מטה את ראשה לאחור כדי לתת לחזה להרגיש קצת רוח ים וקצת אוורור מכל הזיעה שכיסתה אותה. היינו מאותם זוגות שיושבים הרבה על חוף הים, עם מחצלת או בלעדיה, בקיץ כשלוהט ובחורף בבית הקפה ממול עם קפה ושוקו חם. בקיץ, עוד בהתחלה, השתדלתי להיות רומנטיקן, היינו פורשים מגבת ישנה והיא הייתה באה במכנסיים קצרים שחשפו זוג רגליים קצרות ומושלמות, תמיד צחקתי עליה שהיא קומפקטית והיא נכנסת לכל חור, ואז הייתי מקרב אותה ונושק לה על הראש בחיבה ועל הלחי ועל הפה באהבה. בכל מקרה, הבאתי לנו יין קינוח מתוק וקר ואבטיח. נעצתי את קצה המזלג בחתיכת אבטיח גדולה למדי וקירבתי אל פיה, היא נגסה ומיד החתיכה נפלה והותירה אותה בפה אדום ומלא מיץ אבטיח בכל מקום. צחקנו הרבה על השלומיאליות אחד של השני, ועל הרגעים הרומנטיים שמושלמים רק בסרטים. היינו מהזוגות שמסתכלים מהצד ומקנאים בהם. עכשיו, אחרי כמה קייצים וכמה חורפים ביחד נותרנו שותקים. ישובים האחד ליד השני, בבגדי ים, אני כבר מרגיש פחות יפה מפעם, והיא עדיין שוכבת לה עם הרגליים הקצרות והמטופחות, מטה את גופה אחורה, קומפקטית ומושלמת בדרכה שלה. המשיכה אליה עדיין עזה, ולא משנה כמה אבוא על סיפוקי איתה אני ארצה עוד. אבל הרגשתי שזה כבר לא מספיק. הדמעות כבר נקוו בעיניי ואחת חוצפנית החליטה לפלס את דרכה החוצה, לנזול על פניי. "מה קרה?" אמרה הבחורה שלי כאשר הפסיקה לשניה להביט רחוק והסתכלה על מה שיש לה כאן והבחינה בדמעה נוזלת מתחת למשקפי השמש שלי. "כלום..סתם זכרונות" "אה..טוב". והיא המשיכה להסתכל על הים. ואני הסתכלתי גם אני אל האופק והבנתי שאני כבר לא רואה אותו איתה. שהבחורה שלי כבר לא שלי ממזמן. שמקיץ לקיץ, מתו לנו עוד ועוד חלומות, ומרחקנו, לא רק על המחצלת, רק גדל. הסתכלתי לעברה שוב, ידעתי שהיא תסתדר. ידעתי שאני לא. ובכל זאת לא יכלתי להישאר כך. ידעתי שאני צריך לעבור את ההרס שיעזור לי להיבנות מחדש.

לילה טוב :)

שמעתי את השיר הזה לפני כמה ימים בבוקר והוא עשה לי משום מה טוב :)