כמו שנוכחתם כבר לדעת, ולא רק אתם אלא כל מי ששהה סביבי בזמן האחרון, כואבת לי הבטן. זה בא בהתקפים, בעיקר במהלך היום בלשכה ובעיקר כשאני במצבים מלחיצים כמו כשאני נפגשת עם אדם זר וכולי.. אז חשבתי שזה פסיכולוגי. אפילו הרגשתי שאני משתגעת כבר, שזה כבר לא נורמלי, ולמה זה קורה לי? מה השתנה בחיים שלי שכואבת לי ככה כל כך הבטן כשאני לחוצה. ואני רצה לשירותים מליון פעמים ביום באופן מעיק. ולא היה יום בחודשיים וחצי האחרונים שלא התמודדתי עם הסוגייה הזו.
ניסיתי לעבוד עם עצמי על הדבר הזה. להירגע מהכל, במצבים של לחץ שמתחיל לי הכאב בטן הזה לנשום עמוק עד עשר ולא לחשוב על כלום. וזה לא עזר. זה קורה לי כל הזמן, בדרך כלל גם אחרי ארוחות במהלך היום, ובעיקר כשאני בתורנות של כיתות המבחנים שבדרך כלל יש שם לחץ תמידי. ביום חמישי גם דחיתי את ארוחת הצהריים לארבע וחצי כי ידעתי שאם אוכל לפני התורנות הזאת זה הסוף שלי, אני הולכת להעביר אותה עם כאב בטן בלתי נסבל, ריצות אינסופיות לשירותים והצטערות ענקית כלפי החברה שאיתי באותה סירה וההרגשה הבלתי נמנעת שאני פשוט דופקת אותה ולא יכולה לעשות כלום כדי למנוע את זה.
אני כבר מתחילה לחשוד שזה לא רק פסיכולוגי. אולי יש גם חלק פסיכולוגי לעניין, אבל לא רק. אני חוששת שכבר מדובר במשהו מעבר, ואני אקבע מחר תור לרופא כדי לבדוק את העניין יותר לעומק. יש לי קצת חשד שאני יודעת במה מדובר, אבל אני לא רופאה ואני לא אחליט סתם. קראתי במלא אתרים באינטרנט על תסמונת המעי הרגיז, ואני עונה פשוט על כל ההגדרות. כמובן שאני לא יכולה לקבוע וזו רק השערה ואני מתייחסת אליה ככזו. גם קראתי שעוברים קודם הרבה בדיקות כדי לשלול מחלות בטן אחרות.
אני לא יכולה לחכות כבר כדי לראות רופא, זה כל כך מעיק עלי ביום יום. לא עבר יום בחודשיים וחצי האחרונות שהבעיה הזו לא הייתה בראש מעייני,ושלא הזזתי ומנעתי מעצמי דברים כדי לא לקבל את הכאב בטן הזה שוב. אני יודעת שאני לא אוכל לראות את הרופא במינימום שבועיים הקרובים כי הכל מלא, ואני גם יודעת שהוא לא יפתור אותי בתשובה על המפגש הראשון כי בטח צריך לעבור בדיקות מסויימות. חשבתי בינתיים לדבר עם המפקדת, להסביר לה את המצב שלי עם כאבי הבטן ולבקש ממנה שלא תכניס אותי לתורנות הזאת. אני יודעת שאני דופקת בנות אחרות באקט הזה, ואני כל כך חוששת שהיא הולכת לחשוב שאני רק רוצה להתחמק מזה. כי כאב בטן, זה נשמע תירוץ עלוב למדי. אבל אני לא יודעת איך אני אשרוד ככה כל יום ויום, זו מלחמה שלמה ומליון "התקפי לב" שזה לא יקרה לי במצבים לא נעימים.
היום חברה באה אלי, אכלנו צהריים ואחרי שעה נסעתי לבוסה, ישבנו וראינו פרוייקט מסלול, התחילה לכאוב לי הבטן, והרגשה כל כך לא נעימה הציפה אותי. הייתי חייבת לחזור הביתה. לחזור הביתה מחברה כי לא יכלתי לסבול את זה! אני לא מוכנה שהחיים שלי יתנהלו סביב זה. זה פוגם לי הכל, זה הורס לי את כל התוכניות, זה מחריב לי את הביטחון העצמי עוד יותר.
סתם רציתי לפרוק. זו פעם ראשונה בחיי שאני נתקלת בבעיה כזו שאני כל כך רוצה לטפל בה הכי מהר שאפשר. איכות החיים שלי ברצפה כרגע. ואני משתדלת לשתוק ולא להתלונן יותר מידי ביום יום כי אני יודעת שזה עולה על העצבים של כולם. ואני לא רוצה לעצבן אחרים לחינם.
אני מקווה שזה יסתדר מהר ממה שאני חושבת, ושאם זו אכן התסמונת הזו שאני אדע זאת בוודאות ואתחיל לטפל בכל העניין. ואני מקווה שהמפקדת תבין אותי מחר ולא תראה אותי בעין לא יפה. :S
טוב להוציא את זה סוף סוף החוצה. בכלל גם כל העניין הזה מביך אותי. אני לא חושבת שאני מסוגלת לדבר על זה בכלל עם אנשים אחרים חוץ מהקרובים אלי ביותר, ואתם, אבל זה בסדר כי אני גם לא צריכה יותר מזה.
אני לא מבינה איך הדברים האלה קורים לי, אבל היום אצל בוסה, הלכתי להשתין, ולא היה מנעול, ידעתי שזה מתכון לאסון, אבל אני הייתי חייבת להשתין! ואז באמצע רגע כל כך אינטימי עם עצמי, במרחב הפרטי שיצרתי לי, אחותה פתחה את הדלת עם כוונה מלאה להיכנס לשירותים, וכל הדם זרם לי לפנים. יש אנשים שזה לא קורה להם אף פעם, ולי זה קרה כבר פעמיים!! *הראשון עם רמדית בתל השומר! אלוהים אדירים!*.
לכל אוהבי החורף, ואני יודעת שיש פה הרבה כאלה, יש אתר שנקרא RAINY MOOD והוא עושה רעש של גשם, עם רעמים והכל.עושה הרגשה טובה, למרות שאחרי כמה זמן זה כבר קצת מעצבן. אז תפעילו את המזגן, תתכרבלו בשמיכה ושימו את זה ברקע: http://www.rainymood.com/
עשיתי גבות ^_^
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
הסוחרת מונציה