"בין הכוכבים אתה אולי צודק, אבל לא כאן"

היום החלטתי להיפגש עם חברות בערב, לא הרבה, שתי חברות, לשבת בבית קפה, מן הסתם אני לא אשתה קפה אבל לימונענע או משהו כזה. התאפרתי עם מייק אפ והכל, סידרתי את השיער על סיכות ככה שהוא לא יהיה פראי כמו שהוא בדרך כלל, לבשתי חצאית שחורה גבוהה, וחולצה ורודה עם קצת מחשוף, ענדתי את השרשרת שקניתי היום, ועקבים. אספתי את החברה הגענו למקום התיישבנו ואחרי כמה דקות ממש התחילה לכאוב לי הבטן. שוב

זה תמיד קורה ברגע הלא נכון. לא משנה עם מי אני. רק בבית זה יותר רגוע כי וול, זה בית. ניסיתי לסבול את זה קצת, אבל יצא שחברה שלי דיברה ודיברה ולא יכולתי להתרכז בדברים שלה. רק ראיתי את השפתיים שלה נעות והראש שלי היה בכלל במקום אחר. ראיתי שזה לא עובר ואני לא מצליחה להישאר שם. הצטערתי ממש והן הבינו. אבל התאכזבתי מעצמי קשות. ישבתי שם 20 דקות בערך. בקושי נגעתי בלימונענע שהזמנתי. ונסעתי הביתה תוך כדי שאני ממש משתדלת לא לבכות כשאני נוהגת.

נמאס לי. נמאס לי כל כך. אני מאוכזבת ומתוסכלת וכואבת. כל יום שאני יוצאת מהבית זה סיוט מתמשך. זה גורם לי לרצות להסתגר בבית שלי. לא לראות אף אחד. והמצב הזה כל כך לא בריא לי נפשית. אני מרגישה שזה מדכא אותי כל כך.

אני מנסה הכל. אני בקושי אוכלת כבר כדי שלא תכאב לי הבטן. אני מתקיימת מאורז, חזה עוף, לחם, ביצה קשה וקצת ירקות. סה טו. לא אכפת לי מה זה יהיה, מעי רגיז או צליאק או אלוהים יודע מה זה. אני לא מצליחה לשרוד בנוחות עד שאני אעשה את הבדיקות ואקבל תשובה.

אמא של החברה שעוברת איתי הכל בחיים היא נאטורופטית או משהו כזה, היא הציעה לעזור לי. אז אני אבוא אליה מחר ואסביר לה את הבעיה והיא תוכל להרכיב לי משהו מצמחים שאני אוכל לקחת ואולי לתת לי עוד טיפים לתזונה וכולי.. ואני אתחיל לעשות דיקור. קראתי הרבה באינטרנט וזה עזר להרבה אנשים. זה לא יכול להזיק ואני כל כך מיואשת שאני יכולה להאמין להכל עכשיו. אמא אמרה שכמה שיעלה יעלה וחשוב לה יותר הבריאות שלי. :(

אלה הפתרונות הכי טובים שיש לי כרגע. אני אנסה להוציא עוד גימלים כי אני לא מסוגלת לתפקד ככה בלשכה. אם אני עוזבת חברות באמצע פגישה, וזו לא פעם ראשונה שזה קורה, זה מוכיח את העניין הכי טוב שאפשר.

כרגע אני בבית, מיואשת, מאוכזבת מעצמי. לא בא לי לצאת מפה יותר לעולם.