"בין הכוכבים אתה אולי צודק, אבל לא כאן"

טוב אז הייתי אצל הנאטורופטית ביום שבת בבוקר. אמא של חברה שלי כזו מקסימה! היא ישבה איתי בסלון לבד, שלחה את בעלה לקומה למעלה והחברה שעוברת איתי הכל בחיים ואחותה ישנות. הסברתי לה בדיוק הכל והיא הסבירה לי ממש לעומק לגבי כל דבר, עשתה לי רשימה של דברים שלא להתקרב אליהם בינתיים עד שהבטן תירגע, ודברים שמותר לאכול עכשיו כדי שהיא תירגע ואני לא אגווע ברעב. אתם יכולים לדמיין לעצמכם איזו רשימה גדולה יותר :S

בכל אופן אני דיי מרוצה מהתפריט הזה, כי אין לי כל כך תיאבון גם ככה. אני יודעת מה האוכל עושה לי ופשוט לא בא לי עליו יותר.

אני יכולה לאכול: לחם ללא גלוטן, לחמית *ממש בקטנה אם אני רעבה*, קוואקר עם מים,גבינות עיזים, אורז, עדשים, אפונה, ירקות מבושלים בלבד, חזה עוף, עוף, דגים אפויים או מבושלים וג'ינג'ר מופחת סוכר אם בא לי משהו מתקתק. ותה. הרבה תה קמומיל, אפשר לשלב עם אניס, שלהפתעתי דווקא היה טעים, אבל לא מצאתי בינתיים גריסי אניס אלא רק תה שומר שהריח זוועה אז לא קניתי.

ואני לא יכולה לאכול את כל השאר: דברים הכוללים עגבנית ורוטב עגבניות *שקשוקה, קטשופ..*, גבינות וחלב, ממתקים *לא שאכלתי לפני זה*, בקר, מטוגנים, פסטות ולחמים , שוקולד *אפילו לא פעם ב..!! אלוהים!*, קפה, מוצרי דיאט *אני מציעה לכולכם להפסיק. בכל הכנות, זה פשוט לא בריא לגוף שלנו, כולל סוכרזית*, פטריות, והדבר שהכי קשה עבורי: ירקות טריים. אני מתה על ירקות טריים. על הטעם שלהם, הרעש שנוגסים בהם, הריח שלהם, הטריות, הרעננות. אני אוהבת את זה כל כך! אבל אני מן הסתם מוכנה לוותר גם על זה למען הבטן הארורה.

ואין לכם מושג אפילו כמה העסק יקר! חתיכת לחם קטנה ללא גלוטן 17 ש"ח *ואפילו לא פרוסה לחתיכות!*. גבינת עיזים 200 גרם בערך 16 ש"ח!

אבל זה עוד עסק זול יחסית. ביממה האחרונה הוצאתי כמעט 500 ש"ח על תרופות טבעיות! היא המליצה לי לקחת כמוסה שכוללת בתוכה כמות מרוכזת של החיידקיי ביו כמו שיש ביוגורטים *שאני לא יכולה לאכול* שטובים לעיכול *60 כמוסות עלו 139 ש"ח*, ויטמין B וC בכמוסה אחת *50 כמוסות 93 ש"ח*, סירופ "שווידנביטר" שטוב לבטן ואני לוקחת כפית אחרי כל ארוחה *וזה העסק הממש יקר: 169 ש"ח! מה שכן היום ניסיתי וזה באמת עזר!* *הסירופ בא בבקבוק זכוכית מלבני ומשעשע כי זה נראה כמו בקבוק אלכוהול של איזה פיראט. אז בגלל זה היום הבנתי למה אנשים הסתכלו עלי כשעשיתי את זה כשישבתי על ספסל ואחרי הסנדוויץ הוצאתי את הבקבוק -_-"* והיום קניתי רסקיו , אני בלחץ אטומי הרבה פעמים, בעיקר בנסיעות הארוכות, החלטתי לקחת, והיום אני חושבת שזה עזר, לפחות במחצית השניה של הנסיעה הביתה. *את המחצית הראשונה אני לא רוצה לזכור שוב לעולם!*

גם היום היה מתיש עבורי, נסעתי לעשות את הבדיקות. הצלחתי לעשות רק אחת ואת השתיים האחרות כבר לא כי הייתה תקלה במחשבים. למען האמת דיי סמחתי על זה כי כאבה לי הבטן בטירוף! רצתי לשירותים עשרות פעמים בזמן שחיכיתי בתור. מחר זה כבר לא יהיה ככה. החלטתי שאני לא אתן לזה לקרות! *נדבר מחר ונראה אם זה עובד..*.

באוטובוס אני נכנסת למשהו שהוא כמו התקף חרדה. אני קצת נזהרת כשאני אומרת את זה כי אני לא פסיכולוגית ואני לא אקבע מה זה ההתקף הזה. אבל אני מתרכזת בלהרגיע את עצמי. בתור אחת שרצה מלא פעמים במהלך היום לשירותים, לעלות על אוטובוס שאין ממנו מנוס והוא ארוך ומטלטל יש הרבה מה להגיע אותי. ואני מרגישה שהפה מתייבש לי, והבטן כואבת איימים, ואני נאבקת בדחף לצעוק לנהג שפשוט יעצור את האוטובוס. והבטן. אוי הבטן. זה מרגיש כאילו יד בלתי נראית תופסת לי את האיברים הפנימיים וחונקת אותם, לוחצת עליהם בעוצמה עד שהם כמעט מתפוצצים.

בנסיעה חזור כבר לקחתי רסקיו ועדיין כאב בטירוף, אבל לא הייתי לחוצה, וזו כבר התקדמות.

אני מקווה מחר להוציא עוד כמה גימלים, אני זקוקה לזה. אני מותשת וכואבת. ויודעת שיש לי עוד מלא בדיקות לעבור לפני שיגידו לי מה נסגר איתי. בינתים אני פשוט מנסה לעבוד על עצמי ולהירגע כי זה נורא מושפע מלחץ נפשי. מקווה שכל התזונה והרפואה הטבעית תעזור לי.

בינתיים קרו דווקא שני דברים שהיו נחמדים היום, הזדמן לי לעזור לשני אנשים: את הראשון ראיתי חייל מסתבך עם מלא דברים בידיים, אז הצעתי לו עזרה וסחבתי חלק מהדברים. והשני, עזרתי לאישה אחת להוריד עגלה בדרך לשירותים בתחנה המרכזית, היא ממש הסתבכה והייתה עם שני ילדים קטנים. אני מקווה שהיא הסתדרה בחזור, כשהייתה צריכה לעלות את כל זה. כשכבר התרחקתי שמעתי את הילד הקטן קורא לי "שוטרת" והאמא תיקנה אותו שאני "חיילת" . איזה מתוק ^_^

אה ועוד דבר: היא לא חלום כל כך מוזר. החלק הראשון היה סוג של ניבואי- הגעתי למקום שעושים בו בדיקות דם והיה לילה וגשם ומשהו השתבש ולא עשיתי את הבדיקות כמתוכנן. ובהמשך רצתי עם וולברין בעיר שלי כי ניסיתי לרזות והייתי עצובה ואז הוא אמר לי "הלוואי שיכולת לראות את עצמך כמו שאני רואה אותך". ואז התעוררתי. אני ממש מבינה מאיפה החלום בא. כל החוסר ביטחון הזה שלי. אני חייבת לתקן את זה!

ועכשיו באמת, לילה טוב. אני מקווה שמחר אשרוד את הנסיעה. בעצם דיי! אין סיבה שלא! אני עושה את זה כבר שנה! שנה! יום יום נסעתי לירושלים! 720 שעות ביליתי באוטובוסים, בממוצע, יש מצב גם שיותר.