כולכם כבר יודעים שיש לי בעיה רצינית עם ביטחון עצמי. תמיד הייתה לי בעיה כזו, אבל יש תקופות שזה קצת יותר ויש שפחות. עכשיו זה אישיו רציני אצלי ואני חייבת להתמודד איתו כי יש לזה הרבה משקל בלחץ הנפשי שלי.
הגעתי למצב הזה כי אני כל הזמן החדרתי לעצמי לראש ש"אני לא שווה מספיק" "אני אפס" "כולם הרבה יותר טובים ממני" "אני כלום" הקטנתי לעצמי את השאיפות ואמרתי ש"לא נועדתי לעשות משהו גדול בחיי" "מי ירצה להיות איתי" וכולי.
הכל חלחל עד שנטמע. עכשיו אני רוצה לפעול בדיוק בשיטה הזו רק עם דברים חיוביים. למה לא להטמיע בעצמי את "אני יפה בדרכי שלי" או את "אני מסוגלת להצחיק אנשים" או את "אני מעניינת אנשים מסויימים".
אז מה אני אוהבת בעצמי *לפני כמה שבועות חולמנית ייעצה לי לעשות את זה והיה לי ממש קשה. אבל דיי. עכשיו בלי אטימות*.
חיצונית:שיער *בימים הטובים שלו*, נמשים על הכתפיים, צבע עיניים, גבות*אחרי ביקור קטן אצל הקוסמטיקאית ;)*, רגליים *מאמצע היריכיים עד כפות הרגליים, לא כולל, יש לי אנטי נגד כפות רגליים בכללי* , את השדיים שלי*בעיקר כשהן בחזיה הלבנה החדשה שקניתי. זאת שגורמת לי להיראות כהה יותר כי היא לבנה כל כך*, לפעמים את האף שלי ואת השפתיים.
פנימית: אני יודעת לתת מחמאות שונות לאנשים- אמיתיות- אומרת בדיוק את הדבר הטוב שאני חושבת עליהם *יש אנשים שיודעים לקבל אותן ויש כאלה שחושבים שזה סתם מוזר, הנפוצים ביותר הם השילוב של שניהם*, אני דיי חכמה , מצחיקה אנשים מסויימים, פתוחה בפני דברים שונים ממני*הידיד ההומו שלי סיפר לי לפני שהוא סיפר לכמה חברות יותר קרובות שלו כי הוא אמר שהוא ידע שאהיה פתוחה ואקבל את זה בכיף. ועוד ידיד של חברה, שהוא הומו אבל לא מספר לכולם אלא רק לאנשים שהוא בוטח בהם, סיפר לי גם כי הרגיש שאני פתוחה במחשבה*, מתחשבת - אני תמיד משתדלת להתחשב באדם שמולי, בין אם זה הרופא או הקופאית בסופר- אני מבינה שיושבים מולי אנשים שעובדים קשה ושיש להם חיים משל עצמם, זה הרבה פעמים מרגיע, כשאני מחכה בתור לרופא או כשהקופאיות עובדות קצת יותר לאט ואני קצת ממהרת. בזמן שאנשים אחרים היו מאיצים בהן ומתעצבנים אני נשארת שלווה ורגועה להפליא. רגישה - אני נורא מחוברת לרגשות שלי ולכן הרבה דברים מרגשים אותי גם עד דמעות *כולל חדשות*, בנוסף אני משתדלת נורא להיות רגישה לסביבה שלי. אני אוהבת ללמוד דברים חדשים ולצבור עוד ועוד ידע בתחומים רבים. אני יצירתית ואוהבת להוציא את זה בכתיבה, בברכות מושקעות, במכתבים ולפעמים גם בסתם ציוריים תינוקיים שאנשים מקשרים כסגנון ייחודי לי. בנוסף אני יודעת להעניק אהבה בלי גבול ולתת את כולי בשביל אדם שאבחר לעשות זאת למענו.
וקשה לי לחשוב על עוד משהו, בייחוד כי אני צריכה לטפל בעוד כמה דברים למחר. למזלי מחר יש לי אולטרסאונד לברך אז זה מקצר לי את היום בלשכה וזה יוצא בשעה שאמא תוכל לאסוף אותי בדרך חזרה מהעבודה. ובערב יש לי דיקור *שזו פעם ראשונה שאסע לגמרי לבד לעיר שונה, בדרך שאני לא מכירה ובלי JPS כי אין לי. אני מקווה שהכל ילך כשורה :S *. הבטן אמורה להיות קצת יותר רגועה. השינוי בתזונה קצת עוזר לכאב להיות רגוע יותר ופחות מפוצץ והסירופ שקניתי בכלל עוזר.
ועוד קצת מחירים: מסתבר שדיקור עולה 180 ש"ח לפגישה! אני אנסה כמה פגישות ואם אראה שזה לא מוביל לשינוי אפסיק. אני מקווה שזה כן יעזור. שמעתי על הרבה מקרים סביבי שזה עזר. היום הלכת לסופר לקנות עוד לחם ללא גלוטן. מצאתי עוד סוג שכבר פרוס אבל רוצים בעבורו 22 ש"ח! ורציתי לגוון בגבינת עיזים. מצאתי קוטג' עיזים ב20 שקל. השארתי את זה על המדף ונסתי על נפשי.
אתמול עשיתי את בדיקות הדם. לקחו ממני שמונה מבחנות, הייתה לי קצת סחרחורת כי זה לקח קצת זמן אבל שכבתי בשקט ושתיתי מים. החובש גם היה ממש חמוד והוא הכין לי תה יותר מאוחר. הוא גם שכח להוציא לי את החוסם עורקים בזמן אז נשפך לי לא מעט דם על היד וקצת על המדים, אבל בקטנה, הכל ירד בכביסה. עם שתי בדיקות סיימתי, נשארו עוד שתיים. הוא הביא לי הפניה לרופא פנימי ולמזלי יש תור כבר בחמישי הזה. המפקדות עושות לי קצת בעיות אבל אני מקווה שהן יבינו ויאשרו לי. אני עומדת על שלי בנוגע לזה. לא מוכנה לוותר. הסברתי להן שהוא כנראה לא ימצא לי תרופה אלא ישלח אותי לבדיקות נוספות, ובגלל זה אני לא רוצה לדחות את זה, כי יהיה לי לקבוע עוד תורים ולעשות עוד בדיקות. וקבעתי גם תור לגסטרו, אבל זה.. יש לנו עוד לטבול תפוח בדבש, לאכול ראש של דג, לצום, לבנות, לקשט ולפרק סוכה ולחזור לשגרה לאיזה שבוע לפני שאני אגיע אליו.
העיקר שהדברים מתחילים לזוז. והכל יהיה בסדר. מחר אני חוזרת ללשכה ואני אקח אימותים ואני אגיד לעצמי,שהכל בסדר וזה רק כאב בטן. והתזונה והתרופות הטבעיות עושות את שלהן. אז הכל שוב בשליטה. אני אעדכן מחר, ונראה אם באמת הכל כמעט כשורה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
הסוחרת מונציה
