"בין הכוכבים אתה אולי צודק, אבל לא כאן"

יכולתי לטוס לאנגליה ולאירלנד

יכולתי לטוס לגרמניה להיפגש עם יוהן ולדבר איתו שוב קצת פנים אל פנים.

יכולתי לנסוע לאילת ולחזור במטוס

יכולתי לנסוע לכינרת *חולמנית זה בשבילך 3>* ולחזור.

יכולתי ללמוד להכין איזה תכשיט

יכולתי לראות את שני הסרטים שנותרו לי מטרילוגיית שר הטבעות.

יכולתי לסיים ספר שלם

יכולתי לכתוב כמה סיפורים קצרים וטובים.

יכולתי להתחיל עם שלושה אנשים שונים

יכולתי לעשות סקס עשרות פעמים *למרות שזה נראה לי היה מתחיל קצת לכאוב :S*

יכולתי לעשות גם סקס פעם אחת ולהתכרבל ביחד.

יכולתי לצייר משהו איכותי

יכולתי לצייר המון דברים קטנים.

יכולתי לאפות ולבשל ולהכין פעמיים-שלוש מקארונים או כמות עצומה ובלתי מוגבלת של סושי לכל המדינה.

יכולתי לכתוב לכל החברים מכתבים מושקעים מאוד ויפים של כמה דפים

יכולתי להיפגש עם מישהו ולעבור על כל הנושאים שקיימים בעולם בערך.

יכולתי לראות שש פרקים של דוקטור הו

יכולתי לבנות מכונת זמן *ואתם יודעים לאיזה תאריך הייתי לוקחת את עצמי..רמז שיותר דק משערה: תסתכלו ברשימות, או לפחות על המדים שאני לובשת..*

יכולת לעשות עם עצמי כל כך הרבה דברים שהיו מעשירים אותי וממלאים אותי בכיף,

ובסוף מצאתי את עצמי מנצלת את הזמן בלחכות שלא יכניסו אותי לרופא.

נמאס לי! או שאני אהיה בריאה או שיביאו לי את הפטורים מגיעים לי! אני לא יכולה לשרוד ככה! זה זלזול בחיילים. לא אכפת לי אם יש חיילים שמשקרים לרופא כדי להוציא גימלים ופטורים וכדי להשתמט ולהתבטל ולעקוץ! אני סובלת! ובא לי לצרוח את זה שם, כמו משוגעת, לקום מהספסל לזרוק את התיק, לפרוס ידיים לצדיים ולפתוח את הפה, לצרוח הכי חזק "תעזרו לי כבר! נמאס לי לסבול!" חמישה פאקינג חודשים מאז הכאב בטן הראשון, חודשיים מאז שהשתנו לי בגלל זה כל החיים, זה לא נראה להם מספיק זמן בשביל להוציא אותי משלווה נפשית?! בשביל לגרום לי להגיע לכדי שיגעון?!!?!

דיי! מספיק! נמאס לי לשבור שיאים בלחכות לרופא! שבמקרה הזה גם כן לא הגיע ולא נכנסתי אליו.

והעיקר כשרציתי לעשות עתודה רפואית ולהיות רופאה צבאית ייאשו אותי ויצאתי למלחמה עד שקיבלתי את זה. חסרים רופאים, והם עושים את החיים קשים לאלה שרוצים. משהו ממש מסריח בגוף הזה מהבחינה הזו. ממש מסריח בהתנהלות הזו!

ושאף אחד לא יגיד לי "זה הצבא וטוב שיש לנו כזה" ועוד דברים כאלה! ברור שזה טוב שיש לנו כזה, אחרת באמת לא הייתה לנו מדינה ואי אפשר היה לחיות פה בביטחון יחסי *בדגש על היחסי*, אבל ההתנהלות הזו מבחנת הרפואה מחפירה ומזלזלת ונוראית. באמת שחייבים לעשות משהו עם זה.

הרבה דמעות יצאו היום, וכל דבר שיכל להתפקשש היום התפקשש לי *לא הייתי מסוגלת לעלות על האוטובוס כי רצתי לשירותים, הגעתי מאוחר יותר בשעה לירושלים, ואז עליתי על עוד קו וירדתי באמצע גם כן כדי לרוץ לשירותים. לא הכניסו אותי לרופא, אמרו לי את זה לא לפני שייבשו לי את החיים והספקתי למרוט כל שערה בגוף ולהיכנס שלושים אלף פעמים לשירותים, ולדובדבן המקסים: נגמרה לי הסוללה בפלאפון אף על פי שהטענתי אותו בלילה ולא עשיתי בו שימוש מיוחד. המזל הוא שלא היה לי התקף חרדה בדרך חזור, כי אחרת לא יודעת איך הייתי שורדת את זה בלי להתקשר למישהו שיסיח את דעתי. *

כשהגעתי כבר למרכזית, מיואשת ומותשת, קניתי לי שוקולד ולא אכפת לי איך הבטן המעצבנת שלי תגיב לזה, אני אוכל שלוש קוביות של שוקולד פרה ואתענג על כל ביס של זה שנמס לי בפה, וקניתי ספר באנגלית ב20 ש"ח "אמה" של ג'ין אוסטין.

טוב שיש את הבלוג כדי להוציא עצבים.

עכשיו אני רגועה יותר

אתם מקסימים!

ועכשיו בא לי באמת סקס פראי כזה שעושים אחרי שעצבניים. אחח מי שהיה נתקל בדרכי ברגע זה ממש..מה הייתי עושה לו