היום המזל פשוט האיר לי פנים. הגעתי ללשכה כואבת, כרגיל, ובדיכאון עמוק. עוד אתמול בערב נכנסתי למצב רוח מזופת אודות העובדה שאני צריכה לחזור מחר. אבל זה מצב רוח שיכולתי לשלוט בו. השאלה היא אם מה שמודחק ולא יוצא במודע יוצא בסופו של דבר מהתת מודע..זה נשמע לי הגיוני וזה יהיה כל כך פסיכי אם אכן כל מה שיש לי זה פסיכולוגי.
התלבטתי אם ללכת לרופא או לא כי ההגעה לשם כרוכה בעוד 2 אוטובוסים בתוך העיר, בלחכות שעות ולא בטוח להיכנס וכל מה שנסעתי אצטרך לחזור...
חיכיתי קצת בלשכה שתתאזן לי קצת הבטן ואז החלטתי שאני אסע, ננסה להתמודד עם זה. והצלחתי ^^ הגעתי לרופא יחסית מוקדם והחובש אמר לי "אני מודיע מראש, יש לו יום מפוצץ היום והסיכוי שתיכנסי הוא אפסי". יצאתי קצת דומעת כי נמאס לי שאין לי ברירה, אין לי למי להתלונן אין לי מה לעשות יותר מידי. הפלא ופלא אחרי שתי דקות בערך הרופא קיבל אותי! לפני הזמן שהוא מתחיל לקבל אנשים בכללי. הוא כבר מכיר אותי ממש, בפנים, בשם בסיפור. אז אמרתי לו על הבדיקה, הוא מישש אותי עוד קצת בבטן, שוב אותן נקודות כואבות ממש. מעניין אם גם במעי רגיז זה רק נקודה אחת בבטן שכואבת ולא כלל הבטן. בכל אופן, החלטתי לא להתעסק בהשערות. אני אעשה את הקולונסקופיה ביום ראשון וכבר באותו היום אפשר יהיה להבחין אם יש לי דלקת *קרוהן או עוד דלקת מעי ששכחתי את השם שלה* או שאין שום דבר *ואז זה מעי רגיז*. מה שבטוח יש לי גם בעיות פיזיולוגיות וגם בעיות נפשיות, השאלה מה בא קודם ומה גרם למה.
יצאתי משם בעשר, זה לא קרה לי בחיים, עם גימלים עד סוף השבוע, ביום ראשון הבדיקה, ביום שני יש לי שוב תור אצל הרופא וההורים בחופש אז הם יקפיצו אותי וכנראה ילכו לטייל איפשהו בירושלים בזמן הזה. מה שקצת מטריד אותי זה שהבנתי שמרוב שיש הרבה עבודה החליטו שבאים בשישי הזה ובשישי הבא - כל אחד בוחר את השישי שנוח לו. מה שמטריד אותי זו לא העובדה שאני אהיה בשישי בצבא, עשינו את זה כבר שנה שעברה, מה שמטריד אותי זה שהאוטובוסים מפוצצים בשישי בבוקר לירושלים, ואני לא יודעת איך אני אשרוד את זה! זה לא הקו הרגיל שאני לוקחת, זה קו ארוך יותר, מלא יותר מהעיר ליד.
נראה עוד מה אני אעשה עם זה..אני אבוא למפקדת שלי ואגיד לה "אני לא מסוגלת להגיע בשישי, האוטובוסים ארוכים מידי ומלאים מידי באנשים, אני אעשה במכנסיים מרוב חרדה!". - אני משוגעת!!
בכל אופן, הכל הסתדר לי היום. בדרך חזור את שני האוטובוסים העברתי עם חברה מהקורס שאיתי בלשכה והנוכחות שלה פשוט הרגיעה אותי. היא גם יודעת על הבעיה שלי, כולם בערך יודעים על הבעיה שלי! אני לא מתביישת בה ואני מספרת לאנשים כדי שיבינו אותי ויתחשבו במקרה הצורך. וגם זה פשוט מרגיע אותי שאנשים יודעים את זה. זה הרבה יותר עדיף על לנסות להסתיר ואז זה מרגיש לא בסדר ועוד יותר מלחיץ. בכל אופן זה היה נפלא, דיברנו באוטובוס והצלחתי להתרכז בדברים ולא בשום דבר מלחיץ והנסיעה עברה בדקה בערך.
במרכזית היה לי זמן ללכת לשירותים וגם נסעתי לא בקו הרגיל אלא בקו לעיר אחרת , שלוקח לו הרבה פחות זמן והוא ממש ריק בשעה 11 בבוקר, לעומת הקו הרגיל שלי שהיה מפוצץ וגם בשעה הזו עושה סיבוב ענק יותר. אז הגעתי הביתה מהר והבאתי לכם עוד חתיכה של שמיים עם קצת עצים הפעם:
נורא הרגיע אותי לצלם מהאוטובוס ולחשוב על מה להעלות לבלוג. צילמתי גם את הסנדוויץ שלי. ואני חושבת שהיה היום אור שמש נפלא, והדרך לירושלים הכי יפה בין השעות 10 בבוקר ל13 בצהריים :)
ככה נראה רוב האוכל שלי, וכן זה סנדוויץ עם גבינה..מקור תזונתי העיקרי -_- *נווד זה בשבילך!*
בכל אופן, הייתי בבית ממש מוקדם, ישנתי שעתיים וחצי צהריים, קמתי ועשיתי פשוט כלום. זה היה נפלא ומועיל בהחלט. דיברתי שוב עם הבחורצ'יק, אני לא יודעת מה זו כל הכימיה הזאת! ממש כיף לי לדבר איתו! מעניין אם זה יהיה ככה גם לא בפייסבוק. אני לא יכולה לשפוט למרות שראיתי אותו כמה פעמים בחיי, לא באמת יצא לי לדבר איתו ממש. אם הוא לא יציע בקרוב להיפגש והכימיה הזו תישאר אני אציע שניפגש!
למרות שבינתיים דבר אחד קצת מוריד בעיניי, שהוא מרגיש לי עדיין לא ממש בוגר, ואני דיי נמשכת לבגרות. אבל אני כמובן לוקחת את זה בערבון מוגבל כי אני צריכה לראות אותו פנים אל פנים! ואני לא אפסול על זה ישר, אני צריכה לזרום וכן לנסות. זה לא שאני מתחתנת עם בנאדם. במקסימום לא ילך לא ילך. לא קרה שום דבר, אני רק אצבור עוד נסיון, ואם יהיה לי כיף זה רק פלוס גדול :)
ואוך, איך אני מתגעגעת ליוהן! היה לי כל כך כיף במפגשים איתו! הכרתי אותו גם בתקופה הממש חשוכה בכל ענייני הבטן האלה, שלא הבנתי בכלל איך לתפעל אותה *לא שעכשיו אני מבינה אבל עכשיו זה יותר טוב מלפני חודש* הערבים איתו היו כמו אור בחיים שלי. בכל הכנות. כשדיברתי איתו בפעמיים האחרונות הרגשתי שאני מגמגמת ומתחילה לשכוח מילים באנגלית כי קצת התרגשתי. אבל הוא ממש נפלא, אתם לא מתארים לעצמכם עד כמה.
יוהן, אני ואחותי. בערב הזה הבנתי שהוא מיוחד וגם פגשתי את חולמנית ^.^
היום סוף סוף קיבלתי את המכתב מבית החולים בנוגע לבדיקה בראשון. יש התנגשויות בין ההוראות שהם נתנו להוראות ולכדורים שהרופא נתן לי. אז מחר שיחת טלפון אליהם. ועוד שיחת טלפון אל החברה הזו של הפסיכולוגים לראות אם כל הפרוצדורה עם הביטוח ואיתם סודרה. ניירת מטומטמת ואני ממשיכה בחיי החרדתיים למדי! טלפונים מעצבנים לעשות. מקווה לפחות שאקבל תשובות לכל השאלות.
מהמכתב של בית החולים גם הבנתי שאני צריכה החל ממחר להתחיל את הדיאטה המיוחדת לקראת הבדיקה אז אפילו את מעט הירקות שאכלתי אני לא יכולה, מותר רק לחם לבן, אורז לבן, חלב וכאלה *לא סויה, ואני במילא לא שותה אלא אוכלת גבינת עיזים*, עוף, דגים, מרק צח, וג'לי. -_-
לחיי חמשת הימים הבאים שנראה לי יורידו לי את החשק מאוכל לגמרי! או להפך, יגבירו לי את הפנטזיות על קוביות שוקולד נימוחות עם אגוזים שברירים שמתפצפצים בפה, ואת הפנטזיות לכפית שלי מנפצת קרם ברולה *כמו אמלי!*, ואת הפנטזיות של קרואסון שוקולד שאת חותכת בחצי וכל השוקולד נוזל משם על הצלחת... יאמ יאמ יאמ.
אני במקום זה אפנטז על לחם לבן מרוח בשכבה עבה של גבינת עיזים רכה וחושנית..לא טוב..משהו אחר..כף אורז רכה? אממ לא טוב..אממ.. חתיכת פסטרמה!? אררר עדיף לחיות בפנטזיות! XD
ועכשיו אלך לכתוב שני מכתבים, ליוהן ולחברה מהארץ, ואלך להשלים קצת שעות שינה עם לונגי השמנמנה.. אז כדי שתבינו עם איזו רמת מתיקות אני מתמודדת:
היא גם ישנה על כרית במיטה לידי. אתמול היה לנו רגע רומנטי..הלכנו לישון פנים אל מול פנים, כל אחת על הכרית והמיטה שלה, והסתכלנו אחת על השניה עד שנרדמנו XD
לילה טוב :)
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
הסוחרת מונציה
