"בין הכוכבים אתה אולי צודק, אבל לא כאן"

השבוע הגורלי שלי לא התחיל כל כך ברגל ימין. אתמול שוב קרה לי מקרה אוטובוס. עליתי על אחד, הייתי חייבת חייבת חייבת לשירותים, נלחצתי, נזכרתי במשפט של ביג-אל שהפכתי למוטו בחיים הנוכחיים שלי "when you got to go, you got to go" ובצעד חינני שמתי פעמיי הרחק מהאוטובוס שהמשיך בדרכו הרגילה. הירידה הזו והריצה לשירותים אחר כך גרמה לי לקחת אוטובוס ממש ארוך בתוך העיר *ששרדתי אותו בגבורה, נוכח העובדה שהיה מלא מאוד* ואת הקו לירושלים, שכבכל ראשון בבוקר היה מפוצץ ופספסתי קו אחד עד שאזרתי מספיק אומץ לעלות על הבא. הגעתי בשעתיים איחור ללשכה, אבל למזלי המפקדת שלי מבינה.

כמו שתכננתי לקחתי איתי שק שינה, בגדים ללילה ודברי הגיינה והחלטתי אחרי הנסיעה הלא נעימה בעליל שלא משנה לי מה, אני הביתה באוטובוס היום לא חוזרת! אם כבר סחבתי את כל הדברים האלה אני אשאר לישון שם. היום עבר לו, כאבה לי הבטן אימיים והיו לי התפרצויות בכי נורא מוזרות. נורא מוזרות אבל! החלטתי לאכול בלשכה בייגלה שקניתי לי במרכזית *כי שכחתי את האוכל שהכנתי בבית* ואז פתאום אמרו שעדיין לא יודעים אם המבחן יהיה היום או לא. ופשוט פרצתי בבכי בגלל זה כי התעצבנתי שאכלתי שם. כי אם אין מבחן הייתי חוזרת הביתה מוקדם יותר, והתעצבנתי שאכלתי כי זה עושה לי צרות באוטובוס. זה היה כל כך מוזר אבל הייתי כל כך מתוסכלת מהחוקיות המעצבנת שלי כלפי אוכל. בסוף נגעתי כשהבנתי שאעשה את המבחן. ביקשתי גם זמן ללמוד כי לא הספקתי ללמוד כמו שצריך ובכל זאת זה מבחן סמל.

המבחן החל בסביבות שבע, ישבתי עליו שעה ונראה לי, כמה מפתיע, שנכשלתי. אוף! הלוואי שאעבור על הקשקש אבל אעבור! אני צריכה לקבל 85 וזה לא כזה פשוט. לא הייתי בלשכה המון זמן והספקתי לשכוח כמה דברים. והמועד ב' יוצא על יום חופש שקבעתי ואצטרך לבטל וייתכן מאוד שלא אוכל לקחת אותו ביום אחר והוא פשוט יעלם מבלי שאקח אותו!

החברה שעוברת איתי הכל בחיים עושה את המבחן ברביעי אבל עדיין נשארה ולמדה בלשכה עד שסיימתי. אחרי המבחן הרגשתי שהמוח שלי מיובש כבר והייתי חייבת לצאת וגם לאכול משהו כי גוועתי ברעב והיה כבר שמונה וחצי בערב והדלק היחיד שנתתי לגוף שלי זה הבייגלה הזה.

מאחר ושתינו החלטנו לישון בלשכה יצאנו לנו לאכול סושי והיה כל כך מרענן לצאת קצת, להיות בלי לחץ של זמן. זה גם עזר לי במבחן ובמשך היום לדעת שהיום אני לא לחוצה. לא אכפת לי כמה יגידו "לא הולכים עד שלא מסיימים ככה וככה" כי אני במילא לא הולכת אז זה עשה לי ממש טוב.ויכולתי לצאת בלב שקט. הסושי היה מדהים! בדיוק מה שהייתי צריכה לערב הזה. ובחזור במקום לנסוע ברכבת החלטנו ללכת ברגל. האוויר הירושלמי עשה לי רק טוב וההליכה עשתה לי שמח והערב הזה היה לי החלק הכי טוב ביום. כשחזרנו עשינו לנו שעת תה במיטות, והיה נורא נורא כיף! אפילו הלכנו לישון שעה לפני שאני הולכת לישון בדרך כלל וכיוונתי שעון לשעה אחרי בדרך כלל! אפילו התעוררתי עשר דקות לפני השעון המעורר עירנית לחלוטין! ישנתי כל כך טוב, ישנתי כמו תינוק בתוך הרחם עם השק שינה המדהים הזה שיש לי! התארגנתי בידיעה שאני לא ממהרת לשום מקום! אין לי נסיעה להילחץ ממנה, הכל ברגוע והכל נפלא. כאבה לי הבטן פחות ובמהלך הבוקר גם עבדתי הרבה יותר טוב מבדרך כלל! הייתי מהירה יותר ואיכותית יותר ושמחה יותר! זה גרם לי קצת להרהר בנוגע לבקשה ללון בבית החייל מסיבות רפואיות. אני עדיין שוקלת את זה ברצינות.  הלוואי ויכולתי לנסות את בית החייל לשבוע ואז להחליט אם זה מתאים לי או לא.

בצהריים הלכתי לקצינת רפואה וסיפרתי לה את כל הסיפור שלי. מסתבר שהיא הסכימה לראות אותי כדי לברר יותר לעומק אם קרה אצלי משהו בבית, בחיים בכלל. היא שאלה אותי איזה חמש פעמים על זה. היא הייתה משמ חמודה וממש ניסתה לעזור לי. היא אפילו פתחה את הספר שלהם של פטורים מיוחדים והתחילה לנסות להתאים אותי לאיזשהו פטור שיעזור לי אבל היא לא הצליחה. היא המליצה לי שלוש פעמים לראות קב"ן ואמרה לי "את נראית ממש מפורקת" אחרי שבכיתי לה כשהבנתי שאין לי מושג איך להסתדר מעתה והלאה. היא גם אמרה לי שהכי טוב להמשיך בשגרה ולא להיות בבית כי זה יעשה אותי יותר חולה- אבל אני לא יודעת איך לתפקד ככה. ובסוף היא חתמה פעמיים בזה שאני צריכה לחייך יותר כי החיים יפים וכולי..

מחר אזמין תור לקב"ן אני לא יכולה לחיות ככה יותר. עדיין אלך להתייעצות חד פעמית אצל הפסיכותראפיסטית אבל את השאר כנראה אמשיך אצל קב"ן. כי הוא בחינם והוא יכול לתת לי את מה שפסיכולוג פרטי לא יכול להביא לי וזה פטורים.

אני בטוחה שיש לי בעיית חרדות ואולי אפילו דיכאון. והמשהו הנפשי משפיע לי על הגופני כנראה כי הם בינתיים לא מוצאים כלום בגופני. ואולי הIBS *מעי רגיש* התחיל לי וגרם לכל אלה. לא יודעת מה, אבל קיימת בעיה נפשית זה אין ספק אפילו. אני בוכה כל יום כבר במשך שלושה חודשים. אני מונעת מעצמי דברים מפגרים כי אני נלחצת מהכל בערך. יש הרבה רגעים עם אנשים שמביכים אותי וגורמים לי להילחץ מכלום. שינוי מצבי רוח קיצוני. לא יודעת איך שרדתי ככה שלושה חודשים. ובכלל כאב הבטן מלפני חצי שנה! חצי שנה!!

מקווה מאוד שקב"ן יעזור לי ולא ינפנף אותי כי יחשוב שאני רק רוצה ממנו לצאת מהתפקיד או משהו. אני רוצה שהוא יעזור לי באמת להתגבר על הדבר הזה! שייתן לי את הפטורים כי אני חייבת אותם בשביל לתפקד כראוי, ולא כי בא לי להתחמק. בבקשה שיבין אותי ויעזור לי

בכל אופן כבר ממש ממש מאוחר, מחר עוד יום, לא יודעת מתי ישחררו אותי, לא יודעת מה לאכול שם, לא יודעת איך תעבור הנסיעה מחר בהלוך , לא יודעת איך הנסיעה בחזור תעבור. לא יודעת איך תכאב לי הבטן מחר ואם תכאב. לא יודעת כלום. כל יום מפחיד אותי מחדש :S

לילה טוב