הגעתי אל ביתו של בן דודתי, תיאומים קטנטנים בני שלוש וחצי וילד גדול בן שמונה וחצי. כשההורים הלכו התאום הקטן התחיל להשתגע, להתחרפן ממש. אם תראו אותו תגידו שהוא שיא העדינות, אבל יש לו את הקריזות שלו ומה שהכי טוב זה שאני נשארת רגועה בכל הבלאגן. אז הוא רואה שאני לא מתרגשת מהבכי שלו, או מקריאות ה"חוצפנית" שלו אלי כשלא נתתי לו לפתוח את דלת הבית, או מזה שהוא הקיא. הוא תמיד מקיא כשהוא בוכה ומשתגע ככה. ככה הוא רואה שאין טעם לבכות ועדיף לשבת איתי ועם אחותו לראות קלטת ילדים חדשה.
אז ישבתי על הספה, תאום קטנטן תחת כל יד, וצפיתי ברינת, עוד איזה מישהו לא מוכר וחנה לסלאו מדברים על חלומות בהקיץ. מה שאני הכי אוהבת בקלטות ילדים זו את האופטימיות ואת העובדה שלפעמים הם גורמים לך לחשוב בעצמך על דברים.
בדרך כלל אני חולמת המון בהקיץ. בתקופה האחרונה קצת פחות ואולי זה קשור בעובדה שקשה לי בהווה של עכשיו ואני במשבר רציני, אז קשה לדמיין דברים טובים. אבל כרגע אני רוצה להתיר את כל המחסומים האלה ופשוט לחלום.
יש את החלומות האלה שאני מצליחה בכל. עושה משהו ממש חשוב למען האנושות וזוכה באיזה פרס שפרופסור שהשקיע את רוב חייו למחקר זוכה בו בדרך כלל.
יש את החלומות שאני לא מזייפת ועומדת על במה, מרכיבה את פלייליסט חלומותי ופשוט שרה. ולא על במה ענקית, אלא בפאב קטן ואפלולי, שאף אחד לא ישים אלי לב כל כך, שאהיה שם לרוב בשביל עצמי.
יש את החלומות שאני יודעת לפלרטט בהם. שאני הבחורה שתפסה דווקא את העין של הבחור שמוצא חן בעינייה. ושם אני יודעת שהוא מסתכל עלי, ואני יודעת שהקריצה הייתה אלי. אין את הספק שאולי נתקע לו משהו בעין והכל טעות אחת גדולה.
יש את החלומות האלה שאני פשוט נמצאת בתפאורה של חופש מוחלט. רחבת דשא ענקית פרוסה תחת רגליי, אני בשמלה עד מעל הברכיים, וחגורה מסביב למותניים, נעלי בובה כי אני לא אוהבת את דקירות הדשא בכפות רגליי, פוסעת בשחרור להיכן שיוליכו רגלי. אם זה לאגם הגדול שמשבי רוח קלילים מרעידים קלות את המים ויוצרים גלים קטנטנים, אם זה לאיזור המוצל בעצים, עם פרחים בשיא פריחתם, שקרני אור מעטות חודרות דרך הענפים ויוצרות על הדשא מעין פסיפס ייחודי שאין דומה לו בעולם. ואם זה לזרועות הבחור שמוכן לעשות איתי הכל, גם רגעים רומנטים כאלה, מלאי קיטש עד בחילה, של החזקת ידיים וריצה על כרי דשא ירוקים, תוך נפנוף שיערי ונפנוף כל הרגשות השלילים ברוח תוך השארת החיוביות באוויר בלבד.
יש את החלומות שאני מדליקה מישהו עד שהוא רוצה אותי כל כך. שלא יכול לעמוד בפני. והדבר הבא שאעשה – אם זה חיוך מפתה, התכופפות שחושפת לאיטה עוד חלק מחזה או הורדת הבגדים התחתונים בכלל – הוא בדיוק הדבר שעושה לו את זה הכי. וקלעתי לטעמו בול והוא קלע לטעמי.
לאחרונה יש את החלומות שאני פשוט אוכל לשבת עם מישהו מבלי לפחד מכאבי בטן ומעוד צורך מעצבן לשירותים. שאוכל להיות נינוחה כמו לפני החצי שנה האחרונה. שאוכל לאכול איתו משהו טעים ולהתכרבל האחד בשני תוך שרואים איזה סרט מקסים שידביק את החיוך ואבק מקסימות לשנינו לפנים.
יש לי הרבה חלומות בהקיץ, בהם אני כל יכולה, את הכל אני יודעת, ואת כולם אני מרשימה.
והחזרה למציאות מותירה אותי עם טעם קצת מתוק על הלשון, וכאב תחת קצת חזק מהנפילה לגלות שהכל כרגיל, ועודני אותה אחת.
עד שהמצב ישתפר , מה שעושה לי הכי טוב זה לחלום בהקיץ, ואולי בעתיד גם לנסות לקיים.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
הסוחרת מונציה
