"בין הכוכבים אתה אולי צודק, אבל לא כאן"

אין לי באמת סדר לפוסט הזה, הוא כנראה יהיה מעין אנקדוטות לא מקושרות האחת לשניה של הדברים שעוברים לי בראש לאחרונה

אז מחשבה שהדהדה לי בראש כבר דיי הרבה זמן זה מה אני? אני אישה? אני ילדה? אני בוגרת? אני צעירה? מה לעזעזל אני? תחת איזה טייטל אני אמורה להופיע?

כשאומרים לי "את בן אדם נפלא" אני מחייכת, אולי קצת מסמיקה וכשאומרים לי "את אישה נהדרת" זה נשמע מוזר. אני כבר אישה? לאחר בדיקה מקיפה שעשיתי כרגע ניחנתי בגוף דיי נשי, שדיים- צ'ק, יריכיים צ'ק, איבר אופייני צ'ק! אם המאפיינים הגופניים בלבד אומרים שנהפכתי לאישה הרי שאני עדין לא מרגישה כזאת. וכשפונים אלי כאישה זה מוזר לי נורא.

רגע רגע רגע, אז אתם רוצים לומר לי בעצם שגברים רואים אותי וחושבים לעצמם "פשש היא אישה מושכת" *גם אם לא בדיוק במילים אלו ממש XD*. זה נשמע לי פתאום מוזר. חברות שלי אומרים לי שאני נשית נורא. לפעמים מתאפרת, התנהגות עדינה, לבוש נשי, תכשיטים *כל הזמן! תמיד תמיד!*, נעלי עקב. אני אוהבת דברים רומנטים, פרחים וכולי. אני לא טומבוי אני יודעת. אבל בכל זאת, מתי מגיע הרגע הזה הגבול הדק הזה שפתאום אני ארגיש באמת אישה ולא כמו נערה שטרם סיימה להתבגר?

מבחינים ברגע הזה בכלל? או שהוא קורה מטבעו? פתאום את כבר לא מרגישה נערה יותר, אלא אישה בכל רמ"ח אברייך ואת לא תדעי לשים את האצבע ולומר "פה זה קרה".

אז לא יודעת מה לחשוב. זה יכאב בפעם הבאה?

הבחורצ'יק ואני פתאום כאילו איבדנו עניין אחד בשני. השיחות איתו התמעטו עד ששלשום קלטתי שכבר עבר כמעט שבוע ובקושי דיברנו בו. והריתוק שהוא מצוי בו עכשיו לא עוזר לנו בשביל להיפגש ולראות אם כן או אם לא. והשיחות כבר לא זורמות והוא כבר בקושי שולח הודעות. ואני לא נעלבת או משהו, לא ציפיתי לשום דבר. וגם לא נדלקתי עליו יותר מידי. פשוט זרמתי עם מה שקורה. ופתאום כאילו התרחקנו בטבעיות האחד מהשני.

אז אני חושבת לעצמי - קרה משהו? לא. לא קרה כלום שהרחיק בנינו. ואולי זו דווקא הסיבה לריחוק - לא קרה בינינו כלום.

אז הוא ביישן והודה בזה בפני, זה נכון, אבל זה כבר מרגיש מעבר לביישנות שלו. בשיחות הוא לא התבייש. אז הייתי מבינה אם לא היינו מתנשקים או משהו אבל השיחות היו ממשיכות והוא היה ממשיך להביע עניין. אבל כשגם זה אבד בנונשלנטיות שכזו, שבקושי הרגשתי שזה קרה.

אין לי כבר כוח או חשק ליזום שיחות. זה גם לא כל כך חשוב לי כי שוב, לא היה בו משהו שהדליק אותי נורא בהתחלה, זה פשוט היה מתאים לרגע, והיה לי נעים בחברתו וחזרתי שמחה ממפגשים. אבל לא משהו שלא אוכל לוותר עליו בכזאת קלות.

אני מחכה לראות ממנו סימני חיים. ולנשק אותו בפגישה הבאה שתהיה, אני אצור את הרגע והכל. אם אחרי נשיקה הוא לא ייפתח יותר אני את נסיונותיי סיימתי. כי אמנם אני רומנטית אבל אני לא רואה סיבה לסובב את העולם עד שהוא יפתח יותר. הוא גם צריך להבין בעצמו שברגע שהוא לא יוזם או נפתח הוא מפסיד, ולא רק אותי או משהו. אלא הרבה דברים בחיים.