נשברתי BIG TIME עכשיו. היומיים האלו היו לי קשים. אולי מהצד זה באמת נשמע שאני סתם מגזימה עם התגובה שלי. זה גם מה שאני חושבת, אבל גאד דמט אני מרגישה שבין החשיבה שלי לרגשות יש נתק מוחלט כשזה בא בקונוטציה חיובית. כשזה בקונוטציה שלילית זה ישר מתחבר ואני גם חושבת וגם מרגישה רע ולהפך.
בכל אופן, גם הביטחון התערער לי לחלוטין *אין לי סבלנות כבר לעצמי, אני לא מסוגלת כבר לסבול את הפחדים המטופשים האלה, מי יהיה מוכן בכלל לסבול את כל המגרעות האלה ולהיות איתי?!זה כמו להכניס ראש בריא למיטה חולה, אפילו לעבוד בחנות אני לא אצליח כי זה ממש דומה לתורנות כיתות שאני עושה וכל כך סובלת ומפחדת ממנה. ושאר מחשבות דומות*. וגם אני מרגישה ממש רע כי התקררתי..ואין לי כבר כוח לאנשים, גם לא למשפחה שלי אז נהייתי קצת אנטיפטית חסרת סבלנות עכשיו.
הלוואי ויכולתי לצאת אליהם החוצה ולבקש סליחה שאני ככה אבל אני פשוט לא מסוגלת..
אני מחכה כבר לטיפול עם הפסיכותראפיסטית בחמישי בערב. שתכניס אותי קצת לפרופורציות במידה ולא אצליח לבד.
אבל באמת, נשברתי עכשיו כל כך חזק. לא הפסקתי לבכות איזו שעה. וכואב לי הראש נורא.. בבקשה אל תציעו לי שום הצעות לגבי יוהן עכשיו. אני שמחה שאתם עוזרים אבל לא בא לי לשמוע על זה אפילו לא עוד עצה אחת. בסופו של דבר אני אגיע למסקנה מה אני צריכה לעשות, ואם זה לברוח כרגע אז אני אברח ואתכסה בשמיכה עד שזה יעבור לי. וזה עדיין משעשע אותי באופן אכזרי שבחיים מתייחסים לרגשות כמו אל מחלה, זה יעבור לי.. כמו שצינון עובר גם רגש נרפא.
כרגע לברוח.
בא לי לעבור לגור לבד בבקתה, לצאת עם שמלה אל השמש הקופחת ולהשקות את העציצים בחזית. ולשמוע רק שקט. ולהיות לבד.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
הסוחרת מונציה