הימים חולפים, והלילות עוברים, וחצי סמסטר כבר כמעט חלף לו.
בקושי אד העבירה את השרביט לעשות פוסט של חמשת השירים האהובים עלי. וזה גרם לי לחזור קצת יותר למוסיקה. יצא לי פחות להאזין למוסיקה בזמן האחרון, וזה קצת חבל.. אתמול ישבתי עד שעה מאוחרת ובררתי מרשימת השירים הלא נגמרת שלי...והתאהבתי מחדש בעוד שיר ובעוד אחד ועוד..
אז בסוף ליקטתי לי את חמשת השירים הנבחרים ;)
אתחיל עם שיר שנכלל כמעט בכל רשימת שירים שאי פעם יצרתי. השיר הזה בא ממש מבפנים. ואני בטוחה שכולנו הרגשנו לא פעם בדיוק כמו פרדי..
ומפרדי לאדי, אין פעם שהשיר הזה התחיל ולא עצרתי את כל תעסוקותי לאותו הרגע והקשבתי לשיר הזה מהתחלה עד הסוף.. זה הקול, הגיטרה, הכל.
קצת עברית, כי אני כל כך אוהבת גם מוסיקה ישראלית :)
השיר הזה מציף בי כל כך הרבה רגש ומזכיר לי אנשים יקרים.
השיר הזה, כל פעם כשהוא מתחיל, בעיקר בלילה, ממלא את כולי מבפנים ונשאר שם ..
וקצת קלאסיקה במקום האחרון..
אני לא יכולה להסביר כמה רגש אגם הברבורים מעורר בי. זה פעם ראשונה שהמוסיקה ממש מספרת לי סיפור, ומעלה בי דמעות וצמרמורות ברמה כזו.. החיבור היה מיידי.. בפעם הראשונה ששמעתי את זה נשבתי בקסם ונשאבתי.. אי אפשר לחזור.. והאמת גם ממש לא רצוי ;)
הגרסה הארוכה לאמיצים ;)
והמקוצרת והמרוכזת בכמות רגש אדירה
אני לא מעבירה את הפוסט לאחרים, כי באמת לא הייתי בישראבלוג המון זמן, ואין לי כל כך מושג למי להעביר.. אבל כל מי שמרגיש את הצורך, יותר ממוזמן :)
וכמה מילים עלי.
הסמסטר בעיצומו, והעומס כבר מורגש, אבל כל יום מחדש אני מזכירה לעצמי כמה זה טוב ללמוד, וכמה טוב להעשיר קצת את המוח, וכמה אני אוהבת כימיה. וגם הקורס בחירה על דרום אפריקה מרתק, וגם אנטומיה.. זה כל כך כיף לדעת דברים, ולהשכיל.
הדבר היחיד שחסר לי זה הדבר שכבר ארבע שנים חסר לי, אז זה לא כל כך חדש. רק אין יום שעובר ואני לא חושבת על זה. ואני כל כך מקווה שעצם ההתעסקות שלי בנושא במחשבה לא מרחיקה אותו ממני... בתור אדם שמודע לצרכים שלו, מודע להנאות שלו, מודע לפגמים שלו, ומודע לרצונות שלו.. אני יכולה לומר שלא חסר לי דבר מלבד מישהו לאהוב. הכל כבר יש לי. אבל זה משול בעיניי כאילו יש לי את כל התבלינים והמצרכים להכנת פסטה מלבד הפסטה עצמה. חסר לי העיקר. ואין כמו הלילות לבד בחדר בשביל להרגיש את הבדידות והחסר כל לילה מחדש.
השעה מתחילה להיות מאוחרת ולי יש עוד הרבה מה לעשות..