"בין הכוכבים אתה אולי צודק, אבל לא כאן"

נדמה כאילו רק אתמול ישבתי עם חברות בפסטה בסטה, עוד לא הכרתי פה כמעט אף אחד, ודיברנו על השנה החדשה שמתחילה, על איך היא תהיה, איך נעבור הכל, איך עומדים בלחץ. נדמה כאילו רק אתמול התיישבתי בהרצאה האוניברסיטאית הראשונה בחיי, והתרגשתי כמו מטורפת..

ועכשיו שנה א' מסתיימת, השיעור האחרון יהיה היום, ואז תקופת מבחנים והחופש המיוחל..

למען האמת התחושה האמיתית שלי היא מעין גאווה מהולה בהחמצה.

אני גאה בעצמי שעמדתי בזה, למדתי חומר חדש, הכרתי אנשים חדשים, עמדתי בכל ענין ההגשות, המבחנים, והרפתי מכל עניין הציונים, והחלטתי שאני פה ללמוד בשביל עצמי והציונים הם רק מספר, העיקר שאני אדע את החומר ואהנה מללמוד אותו, 

ואני מרגישה החמצה כי חשבתי שהכל יהיה אחרת. אולי הייתה לי מעין ציפייה לחיים הסטודנטיאלים שלי פה, והיא לא קרתה. כי כנראה ציפיתי לחיים סטודנטיאלים של מישהי אחרת, שהיא לא אני.

אני חושבת שחלק מהעניין הוא העובדה שאני במעונות ואני לא מרגישה פה בנוח להזמין חברים, ואנחנו ארבע שותפות, שמכל הבחינות זה יותר מידי, והבית כל כך מלוכלך ומגעיל אותי שלא כל כך נעים לי פה יותר, ואין לי חשק להשקיע..

שנה הבאה אני עוברת לדירה עם חברה טובה, שהיא השותפה שלי גם עכשיו, ויהיה יותר כיף להשקיע בבית, ויותר כיף להזמין אליו חברים *שלא ידעתי עד כמה זה יהיה חסר לי!* ויהיה לי סלון לשבת בו ולא רק להיות קבורה בחדר.. 

וכבר אהיה פחות לחוצה כמו השנה, כי אני כבר מבינה איך הדברים עובדים.. ומקווה להכיר עוד אנשים חדשים.

החלטתי ששנה הבאה אני אלך להתנדבויות יפות שיש פה.. אפילו אם יצא שאפסיד שיעור אחד.. אני אבחר את ההתנדבויות שמתאימות לי מבחינת האופי שלהן ואתחיל לפעול קצת יותר.. אני חושבת שזה יספק אותי, וזה יפתח אותי.

ועכשיו בתקופת מבחנים אני הולכת לחרוש את החיים כדי לסיים עם זה בתחושה טובה, ולהגיע לחופש שכל כך יחלתי לו.. הבוקר האפרורי הזה מזכיר לי בוקר אירופאי, שאני מקווה להרגיש בחופש הזה. כל הסמסטר הדבר היחיד שהחזיק אותי רגועה הוא לדמיין את עצמי יושבת על חוף הים בניס, הים פתוח לפני, האלפים מסוככים מאחורי, ואני שותה כוס יין לבן קר עם מקרון קטן. אני לא צריכה יותר מזה בחיים. 

אני הולכת לעבוד הרבה בקיץ כדי להגשים את הפנטזיה הקטנה שלי ולשבת שם. אני מקווה לקבל יותר משמרות בעבודה (שממש לא חשבתי שאמשיך לעבוד במהלך השנה והנה אני רואה שזה דווקא הסתדר מצויין!) , ואמא תעסיק אותי אחת לשבוע בתור מנקה (בזמן שאקרצף את השיש ואת הרצפות אחשוב רק על הרגע הזה בניס) ואני מקווה פשוט לצאת עם חברים ולקרוא ספרים וללמוד עוד גרמנית..

וזה טוב שעכשו אני מסכמת את הדברים שקצת החמצתי השנה, כי אין סיכוי שאחמיץ בשנה הבאה :)