"בין הכוכבים אתה אולי צודק, אבל לא כאן"

אחותי משגעת אותי עכשיו! יש תקופות שאנחנו מבינות אחת את השניה וחברות ויש תקופות שהיא פשוט יודעת להוציא אותי מדעתי כמו שאף אחד אחר לפניה לא הצליח!

לפני יומיים היא שלחה לי הודעת תמונה בפלאפון שראיתי רק בלילה כשהיא כבר ישנה וזו הייתה תמונה שלי מרוחה על הספה עם בגדי בית, אוכלת ארוחת ערב ובכללי נראית נורא, מהזווית הכי לא מחמיאה שיש! כל כך התעצבנתי כשראיתי את זה כי זו לא פעם ראשונה שהיא עושה לי את זה! היא פשוט אוהבת להוציא אותי רע בתמונות ולצחוק על זה. עם היה לי קצת ביטחון עצמי הייתי מחליקה על זה לחלוטין. אבל הוא בתהלי בנייה ונורא כעסתי. כי כן לא נעים לי שהיא עושה דברים בכוונה להוציא אותי מכוערת ואז עוד לצחוק עלי בפנים. כאילו מה היא תינוקת?! אז כתבתי לה אסאמאס זועם שהיא תראה בבוקר וכתבתי שהיא תפסיק לעשות את זה אחרת אני באמת לא אדבר איתה.

לא יודעת מאיפה זה בא, כנראה מטבע לשון ששגורה בי. כנראה כי כל פעם שאני אומרת את זה היא יודעת שזה רציני מבחינתי, אז למדתי להשתמש במשפט הזה כשאני רצינית בנוגע לדברים. והיא נעלבה כנראה היא לא הבינה כמה זה פוגע בי כל הזלזול הזה עם התמונות.

היא התעצבנה עלי אתמול וצעקנו אחת על שניה. וגם עכשיו צעקנו אחת על השניה באותו הנושא. וזה מעצבן אותי, אני לא יכולה לבקש סליחה זה פשוט לא יוצא לי מהפה כי אני לא מרגישה שעשיתי משהו לא בסדר. ואותו הדבר אצלה. היא לא מבינה כמה חמור מבחינתי מה שהיא עשתה. והכי אני שונאת שהיא, איך אני אגיד את זה.. טוב זה בלתי נמנע, במונחי צבא: מתפז"מת עלי. כולה ארבע וחצי שנים מעלי והיא אומרת לי משפטים כמו "חצופה" או "יש לך עוד הרבה מה ללמוד בחיים" או "את שולפת את הקלף של לא לדבר איתי" וחוזרת על המשפט הזה מליון פעמים.

כאילו היא תמיד צודקת, אני הילדה הקטנה כשבעצם היא מדברת כמו ילדה קטנה ואני לא מצליחה לתקשר איתה בדרך בוגרת. כבר אמרתי לה במילים הכי פשוטות "לא נעים לי כשאת מצלמת אותי מהצד מזווית כמו בהמה אוכלת ואז עוד צוחקת על זה ושולחת לי. לא חשבת מה זה עושה לביטחון שלי?!".

אז סתם אין הרבה פואנטה בפוסט הזה. בסוף נשלים אני יודעת, אבל אני לא מסוגלת לומר את הסליחה כי אני מרגישה שזה לא נכון. בדרך כלל אני מוותרת, ולא הייתי עושה מהעניין הזה בכלל אישיו אם היא לא הייתה מנפחת אותו ככה. אבל זה עניין עקרוני עבורי שהיא תפסיק לצלם אותי ככה, ונראה לי שהפעם היא סוף סוף תבין.

כולכם כבר יודעים שיש לי בעיה רצינית עם ביטחון עצמי. תמיד הייתה לי בעיה כזו, אבל יש תקופות שזה קצת יותר ויש שפחות. עכשיו זה אישיו רציני אצלי ואני חייבת להתמודד איתו כי יש לזה הרבה משקל בלחץ הנפשי שלי.

הגעתי למצב הזה כי אני כל הזמן החדרתי לעצמי לראש ש"אני לא שווה מספיק" "אני אפס" "כולם הרבה יותר טובים ממני" "אני כלום" הקטנתי לעצמי את השאיפות ואמרתי ש"לא נועדתי לעשות משהו גדול בחיי" "מי ירצה להיות איתי" וכולי.

הכל חלחל עד שנטמע. עכשיו אני רוצה לפעול בדיוק בשיטה הזו רק עם דברים חיוביים. למה לא להטמיע בעצמי את "אני יפה בדרכי שלי" או את "אני מסוגלת להצחיק אנשים" או את "אני מעניינת אנשים מסויימים".

אז מה אני אוהבת בעצמי *לפני כמה שבועות חולמנית ייעצה לי לעשות את זה והיה לי ממש קשה. אבל דיי. עכשיו בלי אטימות*.

חיצונית: שיער *בימים הטובים שלו*, נמשים על הכתפיים, צבע עיניים, גבות *אחרי ביקור קטן אצל הקוסמטיקאית ;)*, רגליים *מאמצע היריכיים עד כפות הרגליים, לא כולל, יש לי אנטי נגד כפות רגליים בכללי* , את השדיים שלי *בעיקר כשהן בחזיה הלבנה החדשה שקניתי. זאת שגורמת לי להיראות כהה יותר כי היא לבנה כל כך*, לפעמים את האף שלי ואת השפתיים.

פנימית: אני יודעת לתת מחמאות שונות לאנשים- אמיתיות- אומרת בדיוק את הדבר הטוב שאני חושבת עליהם *יש אנשים שיודעים לקבל אותן ויש כאלה שחושבים שזה סתם מוזר, הנפוצים ביותר הם השילוב של שניהם*, אני דיי חכמה , מצחיקה אנשים מסויימים, פתוחה בפני דברים שונים ממני *הידיד ההומו שלי סיפר לי לפני שהוא סיפר לכמה חברות יותר קרובות שלו כי הוא אמר שהוא ידע שאהיה פתוחה ואקבל את זה בכיף. ועוד ידיד של חברה, שהוא הומו אבל לא מספר לכולם אלא רק לאנשים שהוא בוטח בהם, סיפר לי גם כי הרגיש שאני פתוחה במחשבה*, מתחשבת - אני תמיד משתדלת להתחשב באדם שמולי, בין אם זה הרופא או הקופאית בסופר- אני מבינה שיושבים מולי אנשים שעובדים קשה ושיש להם חיים משל עצמם, זה הרבה פעמים מרגיע, כשאני מחכה בתור לרופא או כשהקופאיות עובדות קצת יותר לאט ואני קצת ממהרת. בזמן שאנשים אחרים היו מאיצים בהן ומתעצבנים אני נשארת שלווה ורגועה להפליא. רגישה - אני נורא מחוברת לרגשות שלי ולכן הרבה דברים מרגשים אותי גם עד דמעות *כולל חדשות*, בנוסף אני משתדלת נורא להיות רגישה לסביבה שלי. אני אוהבת ללמוד דברים חדשים ולצבור עוד ועוד ידע בתחומים רבים. אני יצירתית ואוהבת להוציא את זה בכתיבה, בברכות מושקעות, במכתבים ולפעמים גם בסתם ציוריים תינוקיים שאנשים מקשרים כסגנון ייחודי לי. בנוסף אני יודעת להעניק אהבה בלי גבול ולתת את כולי בשביל אדם שאבחר לעשות זאת למענו.

וקשה לי לחשוב על עוד משהו, בייחוד כי אני צריכה לטפל בעוד כמה דברים למחר. למזלי מחר יש לי אולטרסאונד לברך אז זה מקצר לי את היום בלשכה וזה יוצא בשעה שאמא תוכל לאסוף אותי בדרך חזרה מהעבודה. ובערב יש לי דיקור *שזו פעם ראשונה שאסע לגמרי לבד לעיר שונה, בדרך שאני לא מכירה ובלי JPS כי אין לי. אני מקווה שהכל ילך כשורה :S *. הבטן אמורה להיות קצת יותר רגועה. השינוי בתזונה קצת עוזר לכאב להיות רגוע יותר ופחות מפוצץ והסירופ שקניתי בכלל עוזר.

ועוד קצת מחירים: מסתבר שדיקור עולה 180 ש"ח לפגישה! אני אנסה כמה פגישות ואם אראה שזה לא מוביל לשינוי אפסיק. אני מקווה שזה כן יעזור. שמעתי על הרבה מקרים סביבי שזה עזר. היום הלכת לסופר לקנות עוד לחם ללא גלוטן. מצאתי עוד סוג שכבר פרוס אבל רוצים בעבורו 22 ש"ח! ורציתי לגוון בגבינת עיזים. מצאתי קוטג' עיזים ב20 שקל. השארתי את זה על המדף ונסתי על נפשי.

אתמול עשיתי את בדיקות הדם. לקחו ממני שמונה מבחנות, הייתה לי קצת סחרחורת כי זה לקח קצת זמן אבל שכבתי בשקט ושתיתי מים. החובש גם היה ממש חמוד והוא הכין לי תה יותר מאוחר. הוא גם שכח להוציא לי את החוסם עורקים בזמן אז נשפך לי לא מעט דם על היד וקצת על המדים, אבל בקטנה, הכל ירד בכביסה. עם שתי בדיקות סיימתי, נשארו עוד שתיים. הוא הביא לי הפניה לרופא פנימי ולמזלי יש תור כבר בחמישי הזה. המפקדות עושות לי קצת בעיות אבל אני מקווה שהן יבינו ויאשרו לי. אני עומדת על שלי בנוגע לזה. לא מוכנה לוותר. הסברתי להן שהוא כנראה לא ימצא לי תרופה אלא ישלח אותי לבדיקות נוספות, ובגלל זה אני לא רוצה לדחות את זה, כי יהיה לי לקבוע עוד תורים ולעשות עוד בדיקות. וקבעתי גם תור לגסטרו, אבל זה.. יש לנו עוד לטבול תפוח בדבש, לאכול ראש של דג, לצום, לבנות, לקשט ולפרק סוכה ולחזור לשגרה לאיזה שבוע לפני שאני אגיע אליו.

העיקר שהדברים מתחילים לזוז. והכל יהיה בסדר. מחר אני חוזרת ללשכה ואני אקח אימותים ואני אגיד לעצמי,שהכל בסדר וזה רק כאב בטן. והתזונה והתרופות הטבעיות עושות את שלהן. אז הכל שוב בשליטה. אני אעדכן מחר, ונראה אם באמת הכל כמעט כשורה.

ואיך אפשר בלי לסיים עם השיר הזה:

ונראלי שרזיתי קצת. אז משהו טוב מכל ענייני הבטן.

טוב אז הייתי אצל הנאטורופטית ביום שבת בבוקר. אמא של חברה שלי כזו מקסימה! היא ישבה איתי בסלון לבד, שלחה את בעלה לקומה למעלה והחברה שעוברת איתי הכל בחיים ואחותה ישנות. הסברתי לה בדיוק הכל והיא הסבירה לי ממש לעומק לגבי כל דבר, עשתה לי רשימה של דברים שלא להתקרב אליהם בינתיים עד שהבטן תירגע, ודברים שמותר לאכול עכשיו כדי שהיא תירגע ואני לא אגווע ברעב. אתם יכולים לדמיין לעצמכם איזו רשימה גדולה יותר :S

בכל אופן אני דיי מרוצה מהתפריט הזה, כי אין לי כל כך תיאבון גם ככה. אני יודעת מה האוכל עושה לי ופשוט לא בא לי עליו יותר.

אני יכולה לאכול: לחם ללא גלוטן, לחמית *ממש בקטנה אם אני רעבה*, קוואקר עם מים,גבינות עיזים, אורז, עדשים, אפונה, ירקות מבושלים בלבד, חזה עוף, עוף, דגים אפויים או מבושלים וג'ינג'ר מופחת סוכר אם בא לי משהו מתקתק. ותה. הרבה תה קמומיל, אפשר לשלב עם אניס, שלהפתעתי דווקא היה טעים, אבל לא מצאתי בינתיים גריסי אניס אלא רק תה שומר שהריח זוועה אז לא קניתי.

ואני לא יכולה לאכול את כל השאר: דברים הכוללים עגבנית ורוטב עגבניות *שקשוקה, קטשופ..*, גבינות וחלב, ממתקים *לא שאכלתי לפני זה*, בקר, מטוגנים, פסטות ולחמים , שוקולד *אפילו לא פעם ב..!! אלוהים!*, קפה, מוצרי דיאט *אני מציעה לכולכם להפסיק. בכל הכנות, זה פשוט לא בריא לגוף שלנו, כולל סוכרזית*, פטריות, והדבר שהכי קשה עבורי: ירקות טריים. אני מתה על ירקות טריים. על הטעם שלהם, הרעש שנוגסים בהם, הריח שלהם, הטריות, הרעננות. אני אוהבת את זה כל כך! אבל אני מן הסתם מוכנה לוותר גם על זה למען הבטן הארורה.

ואין לכם מושג אפילו כמה העסק יקר! חתיכת לחם קטנה ללא גלוטן 17 ש"ח *ואפילו לא פרוסה לחתיכות!*. גבינת עיזים 200 גרם בערך 16 ש"ח!

אבל זה עוד עסק זול יחסית. ביממה האחרונה הוצאתי כמעט 500 ש"ח על תרופות טבעיות! היא המליצה לי לקחת כמוסה שכוללת בתוכה כמות מרוכזת של החיידקיי ביו כמו שיש ביוגורטים *שאני לא יכולה לאכול* שטובים לעיכול *60 כמוסות עלו 139 ש"ח*, ויטמין B וC בכמוסה אחת *50 כמוסות 93 ש"ח*, סירופ "שווידנביטר" שטוב לבטן ואני לוקחת כפית אחרי כל ארוחה *וזה העסק הממש יקר: 169 ש"ח! מה שכן היום ניסיתי וזה באמת עזר!* *הסירופ בא בבקבוק זכוכית מלבני ומשעשע כי זה נראה כמו בקבוק אלכוהול של איזה פיראט. אז בגלל זה היום הבנתי למה אנשים הסתכלו עלי כשעשיתי את זה כשישבתי על ספסל ואחרי הסנדוויץ הוצאתי את הבקבוק -_-"* והיום קניתי רסקיו , אני בלחץ אטומי הרבה פעמים, בעיקר בנסיעות הארוכות, החלטתי לקחת, והיום אני חושבת שזה עזר, לפחות במחצית השניה של הנסיעה הביתה. *את המחצית הראשונה אני לא רוצה לזכור שוב לעולם!*

גם היום היה מתיש עבורי, נסעתי לעשות את הבדיקות. הצלחתי לעשות רק אחת ואת השתיים האחרות כבר לא כי הייתה תקלה במחשבים. למען האמת דיי סמחתי על זה כי כאבה לי הבטן בטירוף! רצתי לשירותים עשרות פעמים בזמן שחיכיתי בתור. מחר זה כבר לא יהיה ככה. החלטתי שאני לא אתן לזה לקרות! *נדבר מחר ונראה אם זה עובד..*.

באוטובוס אני נכנסת למשהו שהוא כמו התקף חרדה. אני קצת נזהרת כשאני אומרת את זה כי אני לא פסיכולוגית ואני לא אקבע מה זה ההתקף הזה. אבל אני מתרכזת בלהרגיע את עצמי. בתור אחת שרצה מלא פעמים במהלך היום לשירותים, לעלות על אוטובוס שאין ממנו מנוס והוא ארוך ומטלטל יש הרבה מה להגיע אותי. ואני מרגישה שהפה מתייבש לי, והבטן כואבת איימים, ואני נאבקת בדחף לצעוק לנהג שפשוט יעצור את האוטובוס. והבטן. אוי הבטן. זה מרגיש כאילו יד בלתי נראית תופסת לי את האיברים הפנימיים וחונקת אותם, לוחצת עליהם בעוצמה עד שהם כמעט מתפוצצים.

בנסיעה חזור כבר לקחתי רסקיו ועדיין כאב בטירוף, אבל לא הייתי לחוצה, וזו כבר התקדמות.

אני מקווה מחר להוציא עוד כמה גימלים, אני זקוקה לזה. אני מותשת וכואבת. ויודעת שיש לי עוד מלא בדיקות לעבור לפני שיגידו לי מה נסגר איתי. בינתים אני פשוט מנסה לעבוד על עצמי ולהירגע כי זה נורא מושפע מלחץ נפשי. מקווה שכל התזונה והרפואה הטבעית תעזור לי.

בינתיים קרו דווקא שני דברים שהיו נחמדים היום, הזדמן לי לעזור לשני אנשים: את הראשון ראיתי חייל מסתבך עם מלא דברים בידיים, אז הצעתי לו עזרה וסחבתי חלק מהדברים. והשני, עזרתי לאישה אחת להוריד עגלה בדרך לשירותים בתחנה המרכזית, היא ממש הסתבכה והייתה עם שני ילדים קטנים. אני מקווה שהיא הסתדרה בחזור, כשהייתה צריכה לעלות את כל זה. כשכבר התרחקתי שמעתי את הילד הקטן קורא לי "שוטרת" והאמא תיקנה אותו שאני "חיילת" . איזה מתוק ^_^

אה ועוד דבר: היא לא חלום כל כך מוזר. החלק הראשון היה סוג של ניבואי- הגעתי למקום שעושים בו בדיקות דם והיה לילה וגשם ומשהו השתבש ולא עשיתי את הבדיקות כמתוכנן. ובהמשך רצתי עם וולברין בעיר שלי כי ניסיתי לרזות והייתי עצובה ואז הוא אמר לי "הלוואי שיכולת לראות את עצמך כמו שאני רואה אותך". ואז התעוררתי. אני ממש מבינה מאיפה החלום בא. כל החוסר ביטחון הזה שלי. אני חייבת לתקן את זה!

ועכשיו באמת, לילה טוב. אני מקווה שמחר אשרוד את הנסיעה. בעצם דיי! אין סיבה שלא! אני עושה את זה כבר שנה! שנה! יום יום נסעתי לירושלים! 720 שעות ביליתי באוטובוסים, בממוצע, יש מצב גם שיותר.