אני ישנה וליבי ער |
| 9/2008
והנה אני פה, כותבת מרחשי ליבי.
אבודה בין המוני אבודים הגעתי גם אני לפה, בתקווה למצוא לפחות אחד שיהין להקשיב לאותם רחשים, או להיות רק עוד אחת שכותבת ודבריה נבלעים ונעלמים בעולם הוירטואלי של המילים הריקות...
אותן מילים הריקות ועינים ריקות שבוהות באוויר שעומד ביני לבינם באוטובוס דחוס. שחולפות דרכי כמו לא עמדתי ברחוב מולן. ששוטפות סביבי כשאני מביטה בחלון ראווה בקניון הומה.
האם אין בעולם רגש אחד ששווה להרגיש אותו? האם אין רגש אחד שיתן לך את אותה מידת סיפוק שאתה מחפש?
כל רגש הוא אמביווילנטי ורוחש ובוחש.
אתה מחפש את הדממה והשקט שתיתן לך שלוות הנפש. מחפש ומחפש ואולי היא לא קיימת?
החיים מלאים בכל כך הרבה התרחשויות, הן לא מספיקות. הכל חולף, חולף, חולף כמו לא היה.
מגיעה לגשר ומתלבטת קשות איך לעבור אותו, כשדרקון יורק אש מצד אחד ותהום שחורה מצד שני. נאבקת ברצון העז לקפוץ לאחד מן הצדדים.
ולעיתים לא הכל חשוך. קרן אור מן הקצה מהבהבת.
גם לשם נגיע. בסבלנות.
אבודה. אבל רק לעת עתה.
| |
|  כינוי:
cruvi בת: 38 |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
