ואו מלא זמן שלא כתבתי פה
קרו כלכך הרבה דברים,
אני לא מאמינה שאני חיילת
אני לא מאמינה שברגע כל החלומות שלי יתנפצו
ושההורים שלי כלכך נגד
פעם ראשונה בחיי
אני מרגישה שבאמת אכזבתי אותם
הרגשתי כשלון
אחד כזה אמיתי
אכזבתי את עצמי.
הכרתי את עצמי טוב יותר,
אני שונאת אתזה
אני לא רוצה להיות בן אדם כזה-ותרן .
אני לא רוצה להרגיש כישלון
אני רוצה להמשיך לעלות,אבל באמת שאין לי כח להיות רחוקה כלכך .
מה הסיכוי שיום אחד הכל יהיה טוב יותר?
שיום אחד אני לא ארגיש בינונית.
אני ארגיש מצוינת .
אני באמת לא יודעת אם זה רק בגללי ובגלל האופי שלי
אם אני באמת ותרנית ויכולה בעצם להגיע להצלחה ?
או שאני פשוט כזאת בינונית ואין לי יותר מידי אפשרויות לשנות את זה.
בכל ליבי אני מקווה שזו התשובה הראשונה,אבל הלוואי שידעתי איך לשנות את זה .
קשה לי לוותר על דברים שיש לי כלכך הרבה זמן בשביל דברים חדשים.
ללכת אל הלא נודע.
פחדנית אולי ?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
nectar