My blog, My life.

איזה נחמד זה לחזור הביתה מהפעם האחרונה שלך במועדון שהוא הבית השני שלך (השברולט - נסגר.)

להיכנס ולראות שאין אף אחד בבית חוץ מאח שלך

להיות כוווווווולך מאושרת ללא סיבה

ואז שיגידו לך שמישהו שאת מכירה נפטר. מה?

אני מכירה, בקושי.

המשפחה שלו והמשפחה שלנו היו חברים ממש טובים,

הוא היה בכיתה עם אבא שלי מהיסודי

ופשוט הם היו חברים שלנו, ואז הוא נהיה חולה.

כל הזמן בית חולים וטיפולים.

ועכשיו.. הוא מת.

אני אפילו לא מרגישה רע, זה מוזר לי.

בחיים לא קרה לי שאמרו לי שמישהו שאני מכירה מת.

כן, חוץ מכשהייתי בת 6 או 7. מי זוכר בכלל.

טוב, מחר בצפר.

איזה פוסט אופטימי, אה?

אגב, מחר יש שנתיים לבלוג. אני אנסה לעשות גם עיצוב חדש ופוסט אופטימי באמת איכשהו =S