גאד. אני בשוק.
ברזני דיברה איתו אתמול והוא עדיין מרגיש אליי משהו. אולי מחבב כידידה, אולי כיותר.
ועכשיו החיבוקים שלו ארוכים. באלי לישון בהם.
פשוט.. הוא נעים כזה ><"
דאממ,
עד שהתגברתי עליו יותר.
אני אתחיל להשלות את עצמי כמו מטומטמת .___.
וזה קל להגיד תתעלמי. אני לא יכולה.. אני מרגישה אליו משהו גם. קשה לי :|
אפילו שהתגברתי עליו, עדיין הרגשתי אליו משהו.
זה לא מחשב שאפשר לעשות Delete והכל נמחק, כמו איזה קובץ וורד ישן.
אני רוצה להיות שמחה כמו תמיד.
וכן, אני מצליחה לנעול את הנעליים של הילדה הכי שמחה בעולם שאפחד לא יעציב אותה.
עובדה.
ורק מי שמכיר אותי באמת יכול לנקות לי את האיפור מהפנים או לחלוץ לי את הנעליים ובעצם להבין.
אתמול הוא ישב לידי בהסעות.. רק לקראת הסוף, הוא אמר שאני יפה (חנפןןןןןןןןןןן) והוא ביקש שאני אשב לידו היום,,
כי הוא נסע לאיזה דודה שלו אנערף OO
היה ממש מעפן היום. ילד אחד (אהמאהמ) כלהזמן דיבר איתנו ובקושי היינו לבד \;
אבל, לאדעת הוא הצחיק אותי. עדיין היה מעפן.
והדבר שאני הכי שונאת, זה שאני לא יודעת מה אני מרגישה כלפיו.
אני מתגעגעת לגן הילדים, שם יכולנו לחתן אחד את השניה בין רגע וכולם היו נשואים בים.
היינו שמחים באמת ולא חושבים על דברים משמעותיים יותר. לא שעכשיו כן ><
יכולנו לעשות הכל. פשוט הכל, להיות שמחים.
חבל שזה לא ככה עכשיו.
וכן, אני ילדה שמחה.
אני אופטימית.
אבל לפעמים גם לי יש רגעים של.. בלבול. או עצבות זמנית.
עכשיו אני לא עצובה.
אני פשוט בשוק.. אני לא מעכלת.
איך הוא, אחרי הכל עוד יכול לחבב אותי.
למה הוא לא יודע לאהוב?
רק לחבב.
תתחיל לאהוב כי בחיים לוקחים סיכונים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
בלוג זה כמו יומן אישי...
