חיים את הרגע - סיפור בהמשכים

עבר די הרבה זמן.. אבל פשוט יש עכשיו לחץ נוראי בבצפר!!!

אז במהלך חופשת חנוכה (שגם בא אין לי הרבה זמן =/) אני ינסה להעלות 2 פרקים...

חיים את הרגע – פרק 13

בפרק הקודם:

עשיתי סיבובים סביב המבנה הגדול וטעמתי בכל חלק בחצר. כשעברתי ליד מגרש הכדורגל ראיתי דמות שיושבת על ספסל.

אני:"מי עוד יכול להסתובב בקור הזה בחוץ" חשבתי לעצמי ואז החלה לנשוב רוח קלה שלטפה את עורי וגרמה לצמרמורת. סגרתי את הסווצ'ר שלי וניסיתי להתעטף בו. כשהחזרתי את מבטי אל הדמות ראיתי עוד דמות שיושבת לידו.

התחלתי ללכת לכיוון הדמות וכשהבחנתי בא כבר היה מאוחר מידי לסגת לאחור אך בכל זאת ניסיתי סובבתי את גופי והתחלתי ללכת בחזרה למבנה ופתאום נשמע כל מאחורי

"דניאל?"

אני:"אוי יופי" אמרתי בלחישה

אני:"הי שון" העמדתי פני מופתעת

שון:"היי" הוא אמר לשלח מבט לעבר הדמות שישבה לצידו. לא אחרת מאשר.

רויטל?!

_____________________________________________________

שון:"אז מה את עושה פה?" הוא שאל לאחר כמה דקות

אני:"סתם.. יצאתי לשאוף אוויר" אמרתי והעפתי מבט קצר ברויטל

'ממתי הם בכלל בקשר?!' חשבתי לעצמי

אני:,טוב ניראה לי שאני ילך וישעיר אותכם לבד.. ביי" אמרתי והסתובבתי כדי ללכת

שון:"לא.. חכי שניה" הוא אמר. הסתובבתי אליו וראיתי שהוא לוחש משהו לרויטל ואז הוא אמר "ביי" והצטרף אלי. על פרצופה של רויטל התנוססה הבעת שנאה

התחלנו ללכת בסיבובים בשתיקה. שוב הופיעה רוח שחדרה לעצמותיי. התכרבלתי בין ידי ושפשפתי את עצמי.

שון:"קר לך.." הוא אמר בשקט והוריד את הקפוצ'ון שלו "כחי" הוא אמר והושיט לי אותו

אני:" לא, לא. אין מצב. אתה תיהיה חולה!" אמרתי והרחקתי את הקפוצ'ון[

שון:"אל תדברי שטויות! נוו כחי את זה כבר" הוא אמר והושיט שוב את ידו

אני:"אוכככ" אמרתי ולקחתי את הקפוצ'ון.

המשכנו להסתובב בשתיקה מיגעת

החלטתי לשבור אותה "אז מה קורה בינך לבין רויטל?" שאלתי בהיסוס

שון:"כלום.. למה?" ראיתי שהתפעלות נכנסה לעיניו.

אני:"סתם" אמרתי וישרתי מבטי קדימה. שון עדיין הסתכל עלי

שון:"מה קורה בינך לבין יואב?" הוא אמר ותוך שניה מבטי עבר עליו בהתפעלות

אני:"כלום.. מה יש לכולם" אמרתי בייאוש

שון:"אתם נראים כמו זוג" הוא אמר והשפיל את ראשו

אני:"אז כולם עיוורים" אמרתי בסתמיות "ולמה אתה יצאתי מהחדר אוכל?" המשכתי

שון:"אממ.. לא.. סתם לא.. לא הייתי רעב" הוא אמר בגימגום

אני:"אה.הא"

שון:"את לא מאמינה?" הוא שאל בפליאה

אני:"אמ.. לא" גיחכתי

שון:"איזה עוד סיבה תיהיה לי?" הוא שאל. פתאום ביטחון עז התעורר בי ואמרתי בפשטות "קינאה" הוא עצר לפתע והסתובב עם הגוף עלי.

אני:"למה עצרת?" אמרתי ועצרתי גם. הסתכלתי לו בעיניים. הוא פשוט הפנט אותי.

שון:"איך הגעת לזה?"

אני:"לא יודעת.. מאז המקרה במעלית אתה לא מפסיק לשלוח לי מבטים מוזרים וכשאני ויואב חזרנו אתה כמעט שברת את המזלג" אמרתי וגיחכתי והוא מיד אחרי

שון:"לא.. זה.. היה סתם" הוא אמר והחל ללכת. אני והיקוותו.

שון:"בקשר למה שהיה במעלית.. אני ממש מצטער.."

אני:"זה בסדר.. בוא.. בוא נשכח מיזה"

שון:"אבל אני לא רוצה" הוא אמר בלחישה אבל בכל זאת שמעתי

אני:"מה?"

שון:"אני לא רוצה לשכוח" הוא אמר ושוב עצר ושוב הסתכל לי בעיניים במבט חודר ושוב הוא הפנט אותי עם העיניים הכחולות האלו

שון:"מאז שראיתי אותך אני הרגשתי אלייך משהו. אני בחיים שלי לא הרגשתי ככה. כל פעם שאני רואה אותך כל החושים שלי מתערבלים ואני לא יודע מה לעשות עם עצמי. באותו הרגע היה לי מין רצון כזה להתקרב אלייך. כאילו את מגנט שאי אפשר להמנע מהמשיכה" הוא אמר בנשימה אחת."אני חושב.. שאני אוהבת אותך" הוא המשיך. אני לא זזתי. הייתי קפואה במקום. פתאום קלטתי עד כמה אנחנו קרובים בדיוק כמו במעלית. הכל קורה מהר כל כך. אבל זה לא מרגיש מוזר. הרי גם אני מרגישה אליו משהו. ואני יודעת את זה.

"גם אני אותך" המילים יצאו מפי במהירות בלי לחשוב פעמיים.

שון חייך. חיוך ממיס. חיוך שגרם לי לחייך גם.

נוו?? איך?? אהבתם??

אני חייבת להודות ובטח גם אתם סמתם לב שבזמן האחרון הפרקים מתחילים להיות מאוסים קצת.

זה ביגלל שאין לי רעיונות. אני מנסה להכניס את כל מה שחשבתי אבל אני לא מוצאת את הנקודה הנכונה ואני לא מרגישה בנוח עם הסיפור הזה..

אני ינסה להמשיך עם הפרקים ולראות איך זה מסתדר לי.. כי אני חושבת לגמור אותו עוד כמה פרקים.. אבל אני ינסה להמשיך..

בינתיים..

תגיבו!