אלוהים נתן חיים לכל אחד ואחד. הוא נתן הזדמנות לחיות. מי חשב שהחיים שלי יגמרו מהר כל כך.
"בואי נלך היום לקרנבל.. אני ממש רוצה!" אמרה חברתי הטובה ביותר, קלי.
"אוי קלי. הפסיקי עם השטויות. הקרנבל הוא לילדים קטנים" אמרתי לה והיא החזירה לי מבט עגל שתמיד מצליח לרכך אותי
"בסדר, בסדר. נכנעתי" אמרתי והרמתי את ידיי
"יש!! אני כל כך אוהבת אותך" היא צהלה בשמחה והעניקה לי חיבוק דב
"סיימת לחנוק אותי?" שאלתי
היי. אני אמילי. אני בת 16 ואני גרה בעיירה קטנה באנגליה עם אמי, אבי ואחי התאום. אני ואחי מסתדרים לא רע אנחנו כמו חברים הכי טובים. חברתי הטובה ביותר היא קלי. אנחנו חברות כבר מהגן.
התלבשנו והלכנו לכיוון הקרנבל. כשנכנסנו דרך הקשת הגדולה נגלה לעיניי גלגל ענק, רכבת הרים, דוכני אוכל, טרמפולינות,קרוסלות, ליצנים, קוסמים, מגדי עתידות וכו'.
"בואי נלך למגדת עתידות!" צעקה קלי כילדה קטנה
"קלי, נו באמת. את מאמינה בשטויות האלה?"
"מה אכפת לך לנסות?" היא שאלה בהתגרות. לאחר שכנועים נכנסנו למגדת העתידות
"כן. מי ראשונה?" פנתה אלינו אישה מבוגרת שמכוסה בבגדים דלים
"היא" אמרה קלי והצביע עלי. שלחתי אליה מבט רצחני אך לפני שהספקתי לומר דבר מה האישה הושיבה אותי על הכיסא ופתחה קלפים
"אוי לא.. זה נורא" היא החלה למלמל. לא הבנתי מה קורה. לפתע היא הרימה את עיניה והסתכלה על עיניי.
"חבל. פשוט חבל. חלדה יפה כל כך" היא אמרה בעצב
"מה? מה את רואה שם?" שאלתי בסקרנות
"דבר נורא עומד לקרות! תזהרי. האנשים הכי קרובים יתגלו כאויבים" היא אמרה ולא הוסיפה דבר. קלי משכה אותי במהירות החוצה.
"אמילי. אל תאמיני לכלום. את בעצמך אמרת שאלו שטויות" אמרה קלי במטרת שכנועה. אך משהו בדברי האישה המבוגרת נראו כאמת.
לפתע קלי נעצרה והביטה ברצפה. התקרבתי אליה והרמתי את ראשה. בעיניה היה ניצוץ של אימה. היא בהתה במשהו לא ברור וברגע שהסתובבתי הרשתי כאב מפלח את ליבי. דם נזל מגופי והמונים התגודדו סביבי לראות מה התרחש. מבטי הופנה לאבר קלי שעמדה של עם סכין בידה מסתכלת עלי במבט של שנאה. וברגעי האחרונים לחשתי "איך יכולת?".
הסיפור משתתף בתחרות "סיפורים עם סוף מפתיע"
http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=603660&blogcode=10264285
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
סתוניק :]