אוקיי.. אז הנה עולה לו עוד פרק ^^
וואיי איזה כיףף!! התחלתם להגיב הרבה הא?
כל הכבוד תמשיכו ככה וקבלו ח''ח!
אז יאללה.. קבלו את הפרק! תה דה דה דםםם!!!! XDD
עזבו.. אני מחורפנת.. (כן, כן, המצב קשה..)
___________________________________________________________________________________
סיוון:"ראית אותה?! איזה חשהה!" אני הייתי עדיין בהלם ממה שהיה עכשיו לא הפסקתי
לחשוב על המבט הפחיד שהיה לה כשהיא אמרה את זה.
סיוון:"נשבעת לך אני מתה להביא לה איזה כאפה!"
סיוון:"דניאל?! היי!! מה יש לך?!"
אני:"הא? מה? מה אמרת?"
סיוון:"מה יש לך ימרחפת?" היא אמרה והחלה לצחוק. אני לאומת זאת הסתקלתי עליה
בפרצוף לא מבין.
סיוון:"אוקי.. התחרפנת סופית! את באמת מפחדת מהפקאצה 'OMG נשברה לי הציפורן'
הזאת?!" איך ששמעתי את ה'OMG נשברה לי הציפורן' התפוצצתי מצחוק מול הפנים שלה.
סיוון:"אוקיי... לתגובה הזאת לא ציפיתי" היא אמרה כשהיא שחררה צחקוק שלאחר כמה דקות
הפך לצחוק שאי אפשר לעצור.
הסתקלתי מסביב על החנויות, האנשים, המזרקה, זמני טיסות, מזוודות. זמני טיסות?!
אני:"פאקק מה השעה?!" סיוון הבינה למה אני חותרת ומיהרה להוציא את הפלאפון מכיסה
סיוון:"עשרה ל-11! מפגרת! הבהלת אותי!!!" שובב התחלתי לצחוק מהמבט ההיסטרי שהיה
לה כששאלתי אותה מה השעה.
סיוון:"זה לא מצחיק!" היא צחקקה קצת. רק אחרי איזה 3 דקות של צחוק לא נורמאלי נרגעתי.
אני:"טוב יאללה בואי נלך ונחכה כבר שם.. במילא אין מה לעשות יותר..."
סיוון:"טוב.. אני יתגעגע אלייך דיוטי פרי יקר שלי!" שוב צחקתי
אני:"לא נמאס לך להצחיק אותי?!"
סיוון:"לא נמאס לך לצחוק כל פעם מחדש?!"
אני:"צודקת.."
סיוון:"ניראה לי שכבר הבהרנו שאני תמיד צודקת"
אני:"את רואה שאת לא מפסיקה להצחיק אותי!" אמרתי בזמן שצחקתי
סיוון:"אוקי. מהיום אני רצינית לחלוטין" היא אמרה ועשתה פרצוף של אדם מבוגר ורציני
אני:"זה נקרה לא להצחיק אותי?!"
סיוון:"חחח טוב.. את עוד שניה נחנקת לי פה!"
חיכינו איזה 10 דקות עד שכולם באו.
ברק:"אני מקווה שניצלתם את הזמן שלכם בדיוטי פרי כי אתם תראו אותו רק עוד חודש וחצי"
קולות של "אוו" נשמעו מכל עבר.
ברק:"עכשיו אני יקרה שמות לבדוק שכולם פה יהיה לכם 15 לשאול שאלות אל כל מה שמפריע
לעם ואז נעלה למטוס" הוא ציפה לתגובות שלא הגיעו.
ברק:"אוקי... בן אלימלך?"
"פה"
"סיגל בלוך"
"פה"
"רויטל ברמן"
"פה"
"רועי הוטמן"
"פה"
"יוליה שדלנסקי"
"פה"
"סיוון אחימוביץ'"
"פה"
"דנה פברלי"
"פה" היא אמרה שקול הציצני שלה והביטה בברק במבט מוזר.
"שרון גולן"
"פה"
"סיוון שלמה"
"פה"
"דניאל חיים"
"פה" דנה הביטה בי במבט כל כך מגעיל.
"שון סול" לא נשמע שום קול
ברק:"שון סול?" אף אחד לא אמר כלום
ברק:"מישהו יודע איפה שון?"
"אני פה!" הסתובבתי אליו וראיתי אותו מתנשף.. כניראה רץ כדי להגיע בזמן.. אבל זה לא עזר
לו.
שון:"סליחה על האיחור" כולם הסתקלו עליו. ואני? לא יכולתי להוריד ממנו את העיניים.
הוא הסתקל על כולם ונעצר בי. הרגשתי איך סומק מתפשט על הלחיים שלי.
כשהוא עבר לידי הרחתי את ריח הבוסם שלו. הרגשתי כאילו אני עפה.
ברק בינתיים המשיך לקרוא שמות. אבל אני כבר מזמןן הפסקתי להקשיב. התמקדתי רק בו.
הוא היה גבוה, צבע עור לבן שזוף, עיניים בצבע דבש שאי אפשר להפסיק להסתקל עליהם, שיערו היה בצבע שטני שהיה מבולגן אבל יפה, היה ניראה כאילו הוא עבד הרבה זמן על הבילגון
הזה. הוא היה משגע, פשוט ככה.
_________________________________________________________________________________________________
אז הנה פרק 3 נגמר...
פרק טוב לא?
אז כמו שעשיתם בפעם הקודמת..תגיבו!!!!
תודה =]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
סתוניק :]