חיים את הרגע – פרק 17! =]
מהפרק הקודם:
"דני.." סיגל אמרה "מחר מתחילה המלחמה!" היא הוסיפה בדרמטיות "כן המפקדת!" אמרתי והצדעתי לה "המפקדת?" שאלתי "כן טוראית ראשונה במבצע תחתונים?" היא שאלה חזרה "איזה מלחמה?" שאלתי והצחקתי "איזו שאלה?!" שרון תפרצה "המלחמה נגד הפאקצה סוג הז'! שהסוג שלה דומה למה שהיא אוהבת ל –צנזור- -צנזור- -צנזור- -צנזור- -צנזור- -צנזור-"
קמתי בבוקר הכי ערנית שיש. הרגשתי שמחה כ"כ הכול מתחיל להסתדר. אני ושון ביחד ואנחנו מאושרים. דנה ממש לא מעניינת אותי והינה בא היום השני באנגליה.
"סוף סוף קמת ישנונית" אמרה סיוון וגיחכה "אני לא ישנתי הרבה.."
"אהה באמת? מה את אומרת?? הסתכלת על השעון?" היא החזירה לי "מה.." מלמלתי והסתכלתי על השעון השעה הייתה 8 וחצי "אוו פאקק!!" מלמלתי בכעס "אה הא" שרון הגיחה מהקלחת והנהנה "אוו פאק פאק!" המשכתי "יאפ" גם סיגל אמרה "יווו!! כ"כ מוקדםםם!!!" אמרתי וניסיתי לחזור לישון "מה?! את דפוקה?? ממש מאוחר יחסית ליום לימודים!!" היא הדגישה את המילה הזאת "את מודעת לזה שפספסת את ארוחת הבוקר.."
בשנייה שהיא אמרה ארוחת בוקר קפצתי "מה?!?!" הייתה שתיקה "חזרי שנית!" "פ-י-ס-פ-ס-ת א-ת א-ר-ו-ח-ת ה-ב-ו-ק-ר-! לאיית לך את זה?" סיגל עקצה "אווו! סתמי כבר" זרקתי אליה "לא רוצה" היא הוציאה לשון "טוב. את ארוחת הבוקר פספסת.. את רוצה לפספס גם את השיעור הראשון?" סיוון שאלה "אההה" נאנחתי והכרחתי את עצמי לקום מהמיטה המטופשת. התארגנתי ,הסתרקתי ,התלבשתי ,התקלחתי ואפילו.. השתנתי! :D כבוד כבוד XD. ויצאתי החוצה. אני והבנות.
נכנסנו לכיתה שלנו. היא הייתה די גדולה ואפילו נחמדה אפשר לומר.
תפסנו מקומות אחת ליד השנייה ושמרנו גם לנועה ולכרמל שכנראה עדיין לא יצאו מהחדר.
פתאום נפתחה הדלת וחבורה של בנים נכנסה. כל אחד מהם לבוש בבגדים אלגנטיים והיה ממש אפשר לשמוע את השיר "raining men" ביניהם ראיתי את שון. לבוד במכנס ג'ינס כחול כהה וחולצה לבנה עם קשקושים שחורים 'אוו גאד. מה עשיתי שמגיע לי כל הטוב הזה?' חשבתי ונשכתי לעצמי את השפה לראות אם אני מדמיינת. אוקי לא! זה סתם כואב. התחלתי לזהות את הפרצופים. יואב היה שם, גם רועי, איתי, טל, בן, ניב, רונן וזהו. ניראה שהם התחברו.. רק מה הקטע של רועי. אוי יאק :S
"שבו בבקשה במקומות" המורה נכנסה וכולם התיישבו.
המורה התחילה לדבר ולהסביר על הלימודים לחודש וחצי הקרוב עשינו סבב שמות כמו ילדים בגן אבל היה נחמד. במשך השיעור ראיתי את סיגל מסתכלת על איתי כמו לא יודעת מה. "תיזהרי עוד שנייה יוצאות לך העיניים" לחשתי לה "הא?" היא שאלה לא מסובבת את הראש. מזל שאיתי בדיוק הסתכל עליה חזרה מה שגרם לה להזיז את הראש במהירות ולהפנות לי את צומת הלב שלה "מה אמרת?" היא שאלה שוב "מה עובר עלייך?" שאלתי והרמתי גבה "כלום, כלום. למה?" היא שאלה "על תעבדי עלי! נו! רואים איך את מסתכלת עליו" "על מי? על מה את מדברת?!" היא שאלה ועשתה פרצוף של לא מבינה. בונה היא טובה! כמעט האמנתי לה לרגע אבל אז מבטה חזר אליו "את רואה! את כל השיעור ככה!" העלתי את הקול "דניאל" שמעתי את המורה קוראת לי והסתובבתי אליה "הכול בסדר?" היא שאלה מורידה את משקפיה לקצה אפה "כן. כן." אמרתי בשקט "יופי. אז אם אפשר להפסיק את הדיבורים? תודה" היא אמרה והמשיכה בשיעור. אני כ"כ שונאת שמורות מעירות לי. אני פשוט שונאת את זה. המשכנו את השיעור בשקט ובמבטים גנובים בין אחד לשני. סיגל על איתי. אני עליה. איתי על סיגל. אני על שון. שון עלי. יואב על שון. סיוון על יואב. יואב עלי. אני על יואב. יואב על סיוון. שרון על בן. בן על נועה. רועי על דנה. רויטל על שון וכו' וכו' אה כן. וטל על ניב, אח שלו. ניראה שהם לא ממש מסתדרים. נוו שיהיה.
"טוב עכשיו נעשה תרגול נחמד באנגלית" נשמעו קולות ייאוש מכל עבר. המורה עשתה פרצוף והמשיכה "אני רוצה שכל אחד מכם יכתוב על עצמו חיבור או שיר שבו הוא מתאר את עצמו. על תכונותיו, אישיותו הדברים שהוא אוהבת וכו'. אה.. וכמובן. באנגלית" כולם דווקא היו די מבסוטים והחלו לכתוב. אני פשוט ישבתי על הכיסא., עט בפה, דף ריק מלפני וללא מילים. 'מה אני יכולה לכתוב על עצמי?' חשבתי 'אני שונאת לכתוב על עצמי' שוב חשבתי. אני חושבת הרבה בזמן האחרון. לא טוב.. XD הרמתי אצבע והמורה נגשה אלי "יש אפשרות לכתוב על מישהו אחר?" שאלתי והסמקתי. אני שונאת שחושבים שאני שואלת שאלות טיפשיות ובגלל זה אני כמעט אף פעם לא שואלת. "אני חוששת שלא. תנסי בבקשה." היא חזרה למקומה ליד שולחן המורה ואני רק שקעתי עוד ועוד בכיסא. כולם כתבו ואני.. כלום.
"טוב תלמידים. בוא ניראה מה הספקתם. יש מתנדבים?" כולם נשארו עם האצבעות למטה. כולם חוץ מדנה. "כן דנה. בואי לפה בבקשה" המורה אמרה ודנה התקרבה לשולחן המורה כשלי בינתיים קרקרה הבטן בצורה די מפחידה. " בבקשה דנה" המורה אמרה ודחפה קלות את גבה כדי שתתקדם. דנה הוציא דף מקופל והחלה לקורא את החיבור "כולם אומרים לי שאני יפה. לא, זו ממש לא בושה. אני יודעת שאני משגעת. אני יודעת שאני ניראת כמו בובה יפה. אבל היופי הוא לא הכול אצלי. יש לי גם פנמיות ממש יפה. אני גם חכמה, אני גם רגישה וכן, אני גם יפה" היא הקריאה את השיר המטופש שלה ואני רק החזקתי את ראשי ומלמלתי לסיוון "איזה שטויות. ממש בולשיט" כנראה שזה לא היה ממש מלמול או יותר סוג של צעקה. אופסי. "דניאל. אולי את בכל זאת רוצה להגיד משהו?" המורה הזאת לא מפסיקה לייבש אותי. שהו נימאס לי. "כן המורה" אמרתי ונעמדתי "אני חושבת שהשיר הזה ממש –" חייכתי "אבל ממש ממש, דפוק, חולני ומלא בבולשיט" אמרתי וחייכתי עוד חיוך, הפעם מסופק. ראיתי את המבטים של התמידים מסתכלים עלי ומצחקקים קלות "הא!" דנה התנשפה בבוז "מי את חושבת שאת?" היא אמרה כשהיא שולפת את הקול הכי פאקצי שקיים "היי אני דניאל נעים מאוד" אמרתי בחיוך ציני "שקט שתיכן! דניאל שבי במקומך! אף אחד לא ביקש לשמוע את דעתך" והביטחון צנח לתחתונים. יופי! מורה טיפשה "דנה. שיר מאוד יפה. אולי תשתדלי בפעם הבא לדבר על יותר דברים טוב?" היא אמרה בחיוך מזויף ושלחה את דנה למקומה. השיעור נגמר והגיע ההפסקה. "אוו תיראו תיראו" דנה הגיע עם חבורת המזדחלות שלך "יש לך זנב" סיוון העירה "מה?" דנה לא הבינה "זנב זנב" סיוון אמרה שוב והצביעה על רויטל ויוליה שהיו מאחוריה. דנה הסתובבה וראתה את מבטם הממש לא מרוצה של רויטל ויוליה. אבל לא הזיז לה והיא המשיכה לעמוד שם. "טוב מה את רוצה?" שאלתי "אני רוצה לדעת מה הבעיות שלך. את מקנא אני יודעת, אבל אין מה לעשות. לא כולם מושלמים" היא אמרה והעיפה את שיערה לאחור " אני יודעת. בגלל זה את נוצרת" סיגל פלטה וסחפה אותנו לצחוק. "חה חה! קורעת" דנה אמרה בציניות "טוב דנה! יאללה! נמאסת לכי!" אמרתי ונפנפתי את הידיים. ראיתי את הבנים מתקרבים אלינו. שון זרק אלי חיוך. חייכתי בחזרה ודנה הסתובבה לראות אותם וחזרה אלי "אני מקנא כי את לא הצלחת לכתוב כלום" היא ייבשה אותי. אבל לי הייתה דרך להחזיר לה "דווקא כן כתבתי משהו" אמרתי ונעמדתי "השיר הזה נקרא, בולשיט" אמרתי וכמה טוב שיש את הנוער העובד. "השיר הבא יהיה בקצב של 'בולדוג ' לנוער העובדניקים שמכירים אותו או 'שאבויה' ממעודדות צמודות" התפרס מבט מבין על פניהם של רויטל ויוליה. 'סתומות' חשבתי, וידעתי שהאחרות חושבות אותו דבר "הבמה שלך" סיוון אמרה וסיגל שרון גלי נועה וכרמל מחאו כפיים (פדיחות) "אהמ אהמ" הכנתי את הקול ו..:
"Bolshit, bolshit, bolshit, bolshit.
Her name is Danna, yea
She fall of bolshit, yea
She gonna show you
Show what?
How to lie you. Yea!
And then she telling, telling
And she is lieing, lieing
And then she dancing, dancing
Like a big dirty slot!"
"אוהוהוהו!" יואב ועוד כמה בנים עשו קולות של 'וואו! היא הכניסה לה'
"Go girl!" סיוון צעקה באושר
"Damm!" סיגל הוסיפה
וכל השאר חשבו אותו הדבר אבל לא אמרו כלום.
דנה התקרבה אלי אחרי שיצאה מההלם והזנב שלה סגר את הפה (זנב = רויטל ויוליה) "ניראה אותך עכשיו" היא אמרה והייתי בטוחה שהיא תעשה משהו אבל היא פשוט הסתובבה. אבל לא למקום שהיא הייתה בו קודם, קצת יותר ימינה. והיא פשוט נישקה אותו. היא נישקה את שון!
___________________________________________________________________________________________
זה יצא ממש ממש ארוך!
אל תעזו להתלונן XD
אני יודעת אני יודעת.. לוקח לי שנים אבל הי! זה שווה את זה לא?
יופי =]
תגיבו =]
עריכה
יש הרבה תגובות שמדברות על השגיעות כתיב לי באנגלית
אני מודעת לזה שיש לי שגעות באנגלית ובעברית...
אבל אין לי עצבים לתקן את עצמי ואני מנסה כמה שיותר...
וזהו.. אז יצא קצת לא מובן.. תיקנתי.. לא קרה כלום
לא צריך להתנפל ולהגיד את זה כ"כ מגעיל!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
סתוניק :]
