הכתם שבקצה הנייר

שלום, שלום לכם קוראיי היקרים (:
איזה כיף לקרוא את התגובות שלכם, והסיפור כבר כתוב ומוכן, אפילו אתחלתי אחד חדש
אז הנה לכם הפרק החמישי, אחד הארוכים שאני מעלה פה (נדמה לי)
מקווה שתואהבו
~עכשיו אני מבינה מה הבעיה, באקספלורר לא רואים, ואני גם לא מצילחה להעלות משם.. לא יודעת מה עובר על זה~

"טוב ילדים, אנחנו נעצור פה" נשמע קולה של אימה של אנה. הוא קם מהמקום בו ישב והביט החוצה דרך החלון, המקום שראה היה קסום ומדהים להפליאה. אגם קטן נצנץ עם אור הלבנה, עצים בעלי עלים כסופים-כתומים ענקיים עמדו בסדר משונה לצד האגם, דשא ירוק אשר טיפות הטל הספיקו כבר לעבור בו ישן את שנתו המתוקה. הוא חייך חיוך מאושר לנוכח המראה המדהים הזה.

~*~*~*~*~

הימים עברו, וכך הנסיעה עברה ממצב מעצבן ובלתי נסבל לדבר עקבי. באמצע הלילה, היום היחיד שבו אליס נהגה בחושך, בסביבות שלוש לפנות בוקר המנוע הפסיק לפעול, היא ירדה מהקרוון שכבר הפך להיות בייתה ביחד עם ביתה ואלכס. הוא הוריד את האוזניות הענקיות והמרופדות מאוזניו הכואבות 'הלווי ואדם אחד היה מבין את מצבי' חשב, חש במשב הרוח הקריר שנשב אליהן מביט סביבו בחדר רואה אותה, ישנה ולידה מקובץ לצורת כדור, ג'ק. הוא הביט דרך החלון, הירח המלא, הזוהר ובעל העוצמה זהר במלוא הדרו וכוחו העצום 'הגיע הזמן ללכת לצוד קצת' חשב לעצמו, נחרד עקב מחשבה זו 'אין מה לעשות אלכס, אתה ערפד אחרי הכול. לא תוכל לשרוד ללא דם' חשב הצד היותר הגיוני בו.

~*~*~*~*~

הוא מצא את עצמו משוטת ברחבי עיר גדולה, בסמטאות אפלות ולא מוכרות. הערפל היה בכל מקום, הוא חיפש מישהו, משהו, שיוכל לספק אותו. אור מסנוור הכה את עיניו וצחוק שיכורים נשמע ממקום זה, זה היה פאב. הוא נכנס לשם מביט סביב, מסוחרר עקב חוסר החמצן ויותר מידי עשן סיגריות. הוא התיישב על כיסא גבוה מחזיק את ראשו בידיו, כך זה תמיד קורה בערים ובמקומות זרים. "מה להגיש לך נערי?" נשמע קול דק של בחורה, פיו התעכל לחיוך כאשר שמה את דמה של הבחורה זורם באורכיה, היא תהיה הספקית שלו היום. "ממ.. לא הרבה, רק מעט קוניאק אך גם בחורה מדהימה לא תזיק" אמר בקול מגרה, שומע את דפיקות ליבה החזקות, בשנייה הופיעה מולו כוס עם נוזל חום צהבהב "את הבחורה תוכל להשיג בחוץ, פה רועש מידי" גרגרה הבחורה, יוצאת מתוך המקום המלא באנשים, והוא אחריה-כאשר בידו כוס המשקה. "האם את אוהבת קוניאק גברתי?" שאל הוא אותה, היא הביטה בו בשאלה והנהנה בחיוב "שתי את המשקה הזה, ולאחר מכן נסוכך" היא עשתה כדבריו, מצפה בכיליון עיניים למה שיקרה לה 'הקסם שביופי' חשב. לאחר שהייתה שתויה, התקרב הוא אליה, מחבק אותה ומריח את דמה האדום והחם, התוסס והמזין להפליא. הוא הרגיש שראשו איבד שליטה והוא מצא את עצמו מול פניה של הקורבן. ידה החזיקה בפניו הלבנות ואצבע הזיזה קצוץ שיער שנח על עינו. שפתיה נחו על שפתיו, מלאות תשוקה ואלכוהול, הוא לא מתנגד אך נגעל. לאחר שהתנתקה ממנו זוג ניבים לבנים וחדים צצו מעל שפתו "זה לא יכאב, מבטיח" אמר ונעץ את זוג ניביו באיטיות כמעט ללא כאב שותה בעונג את דמה, עד שהתעלפה.

~*~*~*~*~

אנה פתחה את עיניה, ריח של אוויר צח ולא מוכר נשב מחלונה, הקרוון היה שקט לא כמו כל בוקר ואלכס לא היה בחדרה, לא נעץ את מבטיו בתקרה מלא במחשבות או סתם יושב ומקשיב למוזיקה באוזניות הענקיות שלו או סתם קורא בספר ישן. היא הציצה דרך החלון שהיה פתוח לרווחה, לפניה נשקפה אחוזה ענקית מימדים דומה לטירת דרקולה לפי דעתה. היא התלבשה במהירות ויצא החוצה, מביתה סביב מנסה לנחש איפה היא נמצאת הפעם "אני רואה שהתעוררת" אמר קול, היא הסתובבה ונתקלה בפניו המחייכות אך עייפות למדי של אלכס, טיפת דם יבשה הייתה על שפתו, היא נעצה את מבטה שנייה קלה בטיפת הדם הזאת אך הוא קרא את מחשבותיה ואמר "כנראה רק דם מהספה, אל תדאגי" היא חייכה חיוך מסופק והמשיכה לחקור את המקום.

"אלכס, התוכל להגיד לי היכן אנחנו" אמרה לבסוף, מיואשת, לאחר פסילת כל האפשרויות שכללו אפילו את אפגניסטן

"אנחנו ברומא" אמר באושר כילד קטן שקיבל את מתנת חלומותיו "תמיד חלמתי לבקר פה" אמר בשקט."אנה, אלכס, בואי איתי" נשמע קול עבה של גבר בשנות השישים לחייו, שניהם הביטו בגבר הזר שעמד לידם, לבוש בחליפה שחורה, בעלם שפם ושיער לבן ועיניו היו אפורות, היה הוא גבוה למדי ונירא חזק באותה המידה. הם הקשיבו לו והלכו אחריו בצעדים מהוססים עד לפתח האחוזה. "זאת האחוזה של הגברת זה מונק, ברגע שאתם נכנסים לתוך בניין זה חובה אליכם להקשיב לכל חוקי האחוזה או שתסולקו, מובן?" עיניו המפחידות והחודרות אמרו יותר ממה שאמר במילים והנהון קל היה כתשובה. 

~*~*~*~*~

מקווה שאהבתם את מה שיצא,

אני רוצה שתכירו דמות חדשה בשם רוברטו איש חשוב למדי בסיפור הזה אז כדי שתתמקדו לא רק באנה ובאלכס ;)

אז קדימה, עד הפרק הבא יקירי (ואת הבעיה שחלק מהאנשים לא רואים את הפרקים אני הנסה לסדר, אני עדין לא מבינה מה קורה לזה)