טוב אז בואו נגיד שפוסט ראשון עשיתי כבר לפני שלוש שנים כשהצטרפתי לישרא בבלוג השני והמוכר והדיי מפורסם שלי [בלי להתלהב יותר מידי] שדיי זנחתי אותו לאחורנה וחוץ מציטוט משיר אני כבר לא כותבת בו, והסיבה היחידה היא כי אני מרגישה מוגבלת כי יותר מיד אנשים קוראים בו.

אז ככה, ברור אני לא אחשוף את עצמי יותר מידי כי לשם זה פתחתי בלוג פרטי ואנונימי לגמרי.. אז כמה דברים כללים:

אני מכנה את עצמי נינה, בת 16 ואני מחוברת בדם למרכז הארץ אבל כרגע מאזור הדרום בארץ עקב נסיבות כאלה ואחרות.

עוד פרט קטן ודיי שולי עלי שבשבילו בעצם פתחתי את הבלוג זה שאני דו מינית, זאת אומרת נמשכת לגברים ונשים.

חוץ מהחברים שלי [וגם לא כולם] אף אחד לא ממש יודע את זה עלי כי המשפחה שלי לא מקבלת, ובגלל שכרגע אני נמצאת בעיר ממש ממש קטנה ופה כולם מכירים את כולם אני נאלצת לשמור על זה ביתר דיסקרטיות כי אם לא אז כל העיר תדע.

נכון יבואו האלה שיגידו שלהיות דו מינית זה טמטום ושצריך להחליט ובלהבלהבלה, טוב לי עם זה, ואם ביום מן החיים שלי אני אחליט שאנ  לסבית לגמרי אז אני אהיה לסבית ואם אי אחליט שאני סטרייטית אני סטרייטית, וכל מי שיש לו מה להגיד על זה יכול לקפוץ לי או לרדת לי ליום כיף (:

האהבה שלי לנשים התחילה בגיל 13 אפשר להגיד כשהכרתי מישהי שגרמה לי לאהוב בצורה חזקה שאני בחיים לא חשבתי שדבר כזה יקרה לי עם בחורה.. הנשיקה הראשונה שלי הייתה עם בחורה באותו יום כשזה קרה עם גבר. במשך השנתיים שעברו עד גיל 15 היו לי קטעים קצרים עם בנות והיו לי גם קשרים קצרים עם גברים. 

 בגיל 15 משהו קרה, הכרתי את אהבת חיי הכרתי את הדבר שבשבילו אני קמה כל בוקר ובזכותו ובשבליו אני מחייכת. הכרתי את רני, אז בחורה בת 17 [היום בת 18 וקצת]  שנידקלתי עליה בטיול של תנועת נוער. הסיפור שלי ושל רני התחיל בצורה דיי מטורפת ולא הגיונית כשהפיצו עלינו בקרב החברים בתנועה שאנחנו זוג, ואז עוד לא הכרנו כמעט חוץ מהיי ביי ודברים כאלה, למרות שאני הייתי דלוקה עליה ממש כבר במשך חודשיים קודם. כל הסיפור התחיל אחרי השביתה כשחזרתי מביקור של קרובים בדרום ובאתי לפעולה של התנועה וראיתי אותה אחרי מלאמלא זמן שלא, הדיפקות בלב היו מטורפות והבטן שלי התהפכה בטירוף, דיברנו קצת וכאלה ואז בסוף הפעולה ידידים שלי באו ושאלו אותי אם זה נכון מה שהם שמעו ושאני ורני ביחד אז אמרתי שלא ושאין קשר וכל מיני כאלה, ואז סיפרתי לה מה ששאלו אותי וזה איך שהוא קירב בנינו , ומאז היינו יושבות יחד בישיבות של התנועה והיא הייתה מחזיקה לי את היד בשקט בשקט שאפחד לא יראה והייתי יושב מאחוריה ומחבקת אותה וכל מיני דברים כאלה שגמרו לי לרצות את הבחורה הזאת יותר יותר.

לאט לאט התקרבו יותר ויותר, הייתי באה לפעולות כדי לראות אותה לחצי שעה וללכת, כי לא הייתי יכולה לחזיק מעמד יותר מידי, היא הייתה שולחת לי אסמסים מדהימים שחרוטים לי בזיכרון ולעולם לא יעזבו אותי וכמובן שאני הייתי מחזירה לה אסמסים, אחרי כמה ימים הרגשתי שאני לא יכולה יותר ואני חייבת להיפגש איתה לבד ובלי שיהיו אנשים וקבעתי איתה בגינה ציבורית ליד הבית שלי במרכז הארץ. הגעתי לשם וראיתי אותה יושבת על אחד המתקנים וקוראת ספר, אז זה היה הארי פוטר שהיא וידיד שלה עשו מרתון וסיימו אותו בכמה ימים. התקרבתי אליה והיא הנחיה את הספר בצד והתיישבתי מולה, היה אז חורף והיה קר בטירוף. אני לא זוכרת בידיוק או אני זוכרת במעורפל אבל שם הייתה הנשיקה הראשונה שלנו, יום לפני זה דיברנו במסן והיא אמרה לי שהיא מפחדת, והיא סיפרה לי שהיא בחיים לא נישקה בחורה ושאין לה ניסיון כמעט בכלל בזה, הרגעתי אותה ואמרתי לה שניקח את הדברים לאט לאט ושהיא יכולה לסמוך על שאני לא אפגע בה לעולם. ומאז אני שלה והיא שלי, מאז אני חוה דברים מדהימים והחיים שלי נעשו כלכך יפים, מאז אני מרגישה נאבת ונערצת ושיש לי סיבה לחיות ושיש לי למי לדאוג ויש לי משהו שהוא שלי ואני לא לבד יותר, מאז הלב שלי מתפוץ מרוב רגשת, מאז אני חייה. אי ורני יצאנו במשך 6 וחצי חודשים שבהם היו לנו עליות ומורדות, 6 וחצי חודשים שגמרו לי להתאהב בצורה מטורפת, הבחורה הזאת היא כל העולם שלי, היא היחידה שראתה אותי ערומה באמת שנגעה בי באמת, שאהבה אותי כמו שאף אחד בעולם הזה לא אהב ולא אוהב אותי.  היא הבנאדם היחד ששכבתי איתו.

נפרדנו לפני חודשיים בערך כי אני מטומטמת והרגשתי צורך לחופש ולהבין מה קורה איתי, היא הבטיחה לחכות, אבל ברגע שאני הבנתי שאני רוצה אותה ורק אותה, שאני לא צריכה שום גבר בחיים שלי משהו הישתנה אצלה, היא לא רצתה אותי חזרה.

 מאז החיים שלי רק הדרדרו יותר ויותר, אבא שללי החליט לעבור לגור בדרום או יותר נכון לחזור לגור כאן אחרי 7 שנים שהוא לא היה פה ואני שנתיים לא היתי פה, כל העולם שלי מתמוטט לאט לאט, לרני יש חברה חדשה, ולמרות שהיא אומרת שהיא רוצה שדברים יהיו כמו פעם ואפילו יותר טובים היא לא עושה עם זה כלום, וזה גומר עלי. נשבעתי לה שאני אחכה, גם לנצח אם אני אצטרך, והיא אמרה שהיא אוהבת והיא לא תעזוב לעולם, רק שהיא צריכה זמן להבין דברים ולסדר את הראש, אני מאמינה לה כי היא לא תשקר לי בחיים. אני אוהבת אותה כמו שלא אהבתי בחיים והיא יודעת את זה. והמרחק הזה ממנה מחרפן אותי, אני צריכה רק את החיבוק שלה את הקירבה שלה כדי להרגיש חייה. אני מתחרפנת בלעדיה.

הגעתי למצב שאני אומרת לעצמי שאני רוצה את הבחורה הזאת לנצח, אני רוצה להעביר את כל החיים שלי לצידה, אני רוצה להתחתן איתה ושיהיו לנו ילדים ולהזדקן איתה ולמות לצידה. אני רוצה אותה שלי לנצח.

אבל פה באה הבעיה עם השפחה, אני מפחדת לבד אותם כי הם כן חשובים לי ואני כן אוהבת אותם, אבל אמרתי לה, ברגע שהיא תסכים להישאר לנצח אני יוצאת מהארון ומספרת לכל העולם עלינו, אני אספר להם שרני היא לא רק החברה הכי טובה שלי בעולם, שלא סתם ישנתי אצלה במשך חצי שנה כמעט כל יום, שלא סתם היינו כל יום כל היום ביחד, אני אספר להם עלינו וגם אם הם לא יקבלו ויעשו בעיות אני אלחם, ואתן לה את מה שמגיע לה לאהובה שלי, אני אקריב כל דבר למענה. אני אוהבת אותה.

והאמת שאין לי כח עוד לכתוב, ויש לי עוד כלכך הרבה מה לכתוב שאני מעדיפה לשמור את זה לפוסט הבא.