"I Can Be Myself Now Finally Infact Theres Nothing I Cant Be"
אז למה לעזאזל אני כ"כ מפחדת? -_-
כבר חודש, חודש שאני יושבת ולא עושה כלום. אז נכון, הייתה ת'תקופה של החגים-שלא היה ממש עם מי לדבר..
אבל אני חייבת עבודה, אני מתחרפנת. אני צריכה את השגרה, של הלקום בבוקר להתארגן וללכת לעבוד.
גם השהות הזאת בבית לא עושה לי כל-כך טוב, אני מתחילה לחשוב על דברים, מתחילה להכניס את עצמי לדיכאונות.
אני פוחדת משומה להתחיל את כל העניין הזה. כי זה נשמע כמו משהו שמתחילים אותו ואז אי אפשר לעצור, דברים יקרו אחד אחרי השני בלי הפסקה, וגם אם רוצים, אסור להפסיק, חייבים להמשיך עם זה. רצף של עבודה בית עבודה חברים עבודה-זיבי.
אני מאוד רוצה את זה, אבל איפשהו אני מתה מפחד.
ואז אני מנערת את עצמי וחושבת- זה מה שרצית כל החיים! לכי תגשימי את עצמך כבר טיפשה!
אבל מאיפה פאקינג מתחילים!?
יוצא לי הרבה לשכב על הגב במיטה שלי ולעצום את העיניים, וברגע שזה קורה אני רואה אותי, את אותה ג'סי לא מפסיקה לחייך בידיעה שטוב לה, היא השיגה את מה שרצתה כל החיים- להיות עצמאית וליצור. לא להפסיק ליצור בחיים. אני באמצע הגלריה שלי, מרגישה ויודעת שיש לי הכל ואני לא צריכה כלום, שומדבר חוץ מאהבה-שרק אותה אני לא מצליחה לדמיין, איך זה ייראה. אבל זה כבר לפוסט אחר.
נודדת היום לקניון למציאת עבודה..לא אכפת לי מועדפת או לא, החשבון פלאפון שלי מתחנן שאני אפסיק להיות מובטלת. אז כרגע לא אכפת לי לעשות כל דבר, אבל אל תדאגו-אתם תשמעו עליי.
האמת, שלא תוכלו להפסיק לשמוע עליי.
כשנגיע לגן עדן, יהיה לנו את הענן שלנו, ממש מתחת לכוכב שצפ' מע' לכוכב הכי זוהר בשמיים.
כשנגיע לשמה, נדע שכבר אין לנו יותר בעיות.
Jassy <3
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
JassyGoesRawr