קשה להסתיר את זה שאני בוכה, אני בוכה והרבה.
בייחוד בזמן האחרון, וזה מוזר, כי כביכול יש לי המ שאני רוצה לא?
אבל עדיין, דווקא אותם אני רוצה, ודווקא אותם אין לי.
דווקא אותו אני אוהבת, ואני בחיים לא ישיג אותו ממספיק סיבות.
ריקנות תפסה אותי בזמן האחרון, אין לי כוח לכלום ולכולם.
שומעת שיר והדמעות לא מאחרות להגיע, למה אני ככ' רגשנית?.
כנראה שככה אני, אבל אני בטוחה שמתישהו אני אהיה ממש חזקה,
תמיד אומרים שדווקא האלו שנראים חלשים, כשהם צריכים הם הכי חזקים שיש.
וגם אם לא, אני מאמינה בזה ..
הלווואי, והכול יסתדר כבר. אני לא יודעת כמה זמן אני יצליח להחזיק.
וכול יום בינתיים גרוע יותר, והכי גרוע?
שאני צריכה להעמיד פנים שכלום לא כואב.