התעוררתי באמצע הלילה כי חלמתי על ילדה שמתאבדת.
זה בערך המכתב שחלמתי שהיא כתבה בחלום, תהנו..
'אמא ואבא
רציתי שתדעו שזה לא בגללכם, אני החלטתי שאת חיי מיציתי.
אני לקחתי אותם, ולא אתם.
לכן זאת לא אשמתכם.
אני כותבת את מכתב זה כדי לא לעזוב עם תחושת חרטה ושתדעו שאני תמיד אהיה איתכם,
פשוט לא פה, אלא שם, במקום יותר טוב.
אמא, את תמיד אמרת שהתאבדות זו לא הדרך ושתמיד ישנה תקווה, שתמיד יהיה אור בקצה המנהרה.
אני את האור לא מצאתי, המנהרה חשוכה וגפרורים לא יספיקו, הם רק יסריחו יותר את המקום החנוק הזה.
איתכם תמיד הייתי מאושרת.. תמיד נתתם לי להרגיש שייכת אך זה לא היה מספיק בשבילי.
אני עוזבת בידיעה שאתם תסתדרו מעולה בלעדיי,
אני הולכת כדי שתמשיכו בחייכם לפני שנולדתי, כי תמיד עשיתי לכם את המוות.
אני רוצה שאת הלוויתי תערכו בחצר הבית ותספרו בדיחות ותשריו שירים, גם אם זה קשה.
אני לא מרוצה, ואת דרך חיי אני לא אוהבת.
עשיתי הרבה בשנות חיי המועטות,
הרבה מן המעשים האלה לא ידעתם וגם לא תדעו.
אני מעדיפה שתמיד תראו אותי כילדה טובת ירושלים, אני רוצה לעזוב בראש מורם ולדעת שתזכרו אותי כמו שבאמת הייתי,
בלי מסכה ופוזות.
כאן אני נאלצת להפרד, ומעכשיו דרכינו יתפצלו.
אני אתקשר להודיע שהגעתי בשלום ואני אספר איך היה לפגוש את ה"בוס" הגדול.
שלום ולא להתראות,
אוהבת בתכם היחידה והמיוחדת.'
"זה היה מכתב ההתאבדות שמיקה השאירה מאחורייה. כמו שכתבה במכתב זה, בקשתה האחרונה הייתה שנשיר שירים ונספר בדיחות בהלוויתה, את זה לא נעשה, כי זה באמת קשה..
אבל אני מבטיחה שנזכור אותה כמו שהייתה, בלי המסכות והפוזות, כילדה טובת ירושלים, כבת שלי, הכי טובה בעולם והכי יפה.. והכי מיוחדת, אתם מוזמנים לארח לנו חברה בשבעה שתארך בביתנו. תודה."
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
