מפעל החיים.

שלום!! רציתי לפני שתתחילו לקרוא, להזכיר לכם את עניין התגובות, תתחילו להגיב!!!!!

החלטתי להתחיל ולהביא את הסיפור לסיומו ולהתחיל סיפור חדש.. אל תדאגו יש עוד זמן, פשוט אני אתחיל לגלגל את הדברים לאן שרציתי שיתגלגלו בשלב יותר מוקדם.. אז תהנו מהפרק.. ותגיבו!!!!!!!!!

פרק 11

סוף כל סוף הבנים התחפפו מהבית, כל אחד חזר למקומו שאליו הוא שייך, רק אני והולי נשארנו לבד.

מחרתיים חנוכה, נזכרתי. התיישבתי על הספה לוקחת פיצוחים ומתחילה לפצח ברעש.

שמעתי דלת נטרקת, כמה צחקוקים ולאחר מכן ראיתי בחור בעל שיער שחור ועיניים כחולות שחום במקצת וגוף שרירי וחטוב, מתהלך לכיוון הדלת עם חיוך גדול על פניו. מיד אחרי שיצא מן הבית הגיחה הולי לסלון.

"איך היה?" צחקקתי ממשיכה לפצח את הגרעינים.

"מדהים! הוא ממש טוב.." נשכה את שפתה התחתונה והסמיקה.

"פרטים, מי הוא בן כמה הוא, ואיך לעזאזל הגעתם לסקס פרוע!?" התלהבתי.

"אממ.. בן 28 קוראים לו דין ו.. גיאורג הכיר לי אותו, הוא אמר שהוא בן דוד של דוד של חבר של אח שלו.."

"אהה.. " צחקתי והושטתי להולי את שקית הפיצוחים.

"לא.. לא באלי.. חכי שניה אני חייבת להראות לך משהו!" קמה מן הספה במהירות וחזרה מיד לשבת עם שקית נייר בידה.

"נחשי מזה!!" קראה.

"אממ.. סנדוויץ' לביצפר!?" עיקמתי את פרצופי.

"לא טיפשונת.. זה.. ס-מ-י-ם!"צחקה ומיד פתחה את השקית.

"מה את דפוקה?! תביאי לי את זה!!" צעקתי עליה ומשכתי ממנה את השקית.

"לאא!! חצופה זה שלי!" משכה בחזרה, משכנו כל אחת בתורה את השקית, השקית נשמטה מידיי.

"לאאאאאאא!!!!!!!!!!" צעקה הולי וקפצה לעבר השקית שעפה מחוץ לחלון הפתוח.

רצתי לחלון ושתינו התסכלנו חסרות אונים זו על זו ואחר לעבר שקית הנייר שהמשיכה ליפול ארצה.

לבסוף נפלה השקית על ראש בחור צעיר,

"ילד אל תפתח!! זה שלי!!" צעקה הולי עוד לפני שהבחור בכלל חשב על לפתוח את השקית.

רק שלא יפתח, רק שלא יפתח!! חשבה לעצמה הולי בעצבנות ונשכה את שפתיה.

הבחור החל לפתוח את השקית כשבדיוק עברה ניידת משטרה בכביש הרחוב, אני והולי מיד התכופפנו חיכינו שתי שניות והבטנו חזרה למטה, עיניי חשכו ולא האמנתי שזה קורה לי, הבחור דיבר עם שוטר בגיל העמידה ולאחר הראה לו את השקית ומיד הצביע אל חלון דירתינו, בלי לחשוב התכופפתי אבל הולי נשארה עומדת, חוששת לשקית ששילמה כ"כ הרבה כסף עבורה, כנראה שמרוב מחשבות אפילו לא שמה לב. משכתי בחולצה לסמן לה לרדת, אך היא פשוט החלה לבכות.

לאחר דקה שניסיתי למשוך אותה למטה, נשמעו דפיקות חזקות על הדלת.

"הולי יש לך כאן עוד!?" שאלתי בלחץ , הפעם עומדת על שתיי רגליי.

"כן! מלא!" לחשה וניגבה את דמעותייה.

"אל תדאגי לא יקרה כלום, צריך להחביא את זה!"

"אבל איפה?!" יבבה.

"אני יודעת!, תביאי את זה מהר!" לחשתי וזירזתי אותה עם תנועות ידיי.

"אני יודע שאתן פה!! תפתחו לי!" קרא השוטר והכה על הדלת בחוזקה.

"שניה אני מתלבשת!" קראתי, הולי הושיטה לי את השקית מיד לקחתי אותה וטחבתי אותה לתוך האגרטל הפצפון שנח על השיש, לקחתי את האגרטל לשירותים והנחתי אותו ליד הכיור בנתיים סימנתי להולי להתחבא מתחת למיטה.

"אוקיי זה לא קורה לי! זה לא קורה לי... לא.. קורה לי..." ניסיתי לעודד את עצמי והתהלכתי בעצבנות ליד הדלת, חיכיתי שתי שניות, השוטר דפק על הדלת שנית.

"הנה! מה אתה בלחץ, כולה יצאתי מהמקלחת!" חייכתי חיוך גדול ומזוייף ופתחתי את הדלת. רק שלא ישים לב! התפללתי.

"גברתי, - " החל לומר את דבריו אך קטעתי אותו.

" - עלמתי !" תיקנתי אותו.

"עלמתי, את יודעת במקרה של מי השקית הזאת?" שאל והציג את השקית מול פניי.

"מה יש כאן?" שאלתי ועשיתי פרצוף מסוקרן.

"השקית הזאת נפלה מאחד חלוני הדירות, את יכולה לתת לי הנחיות?" שאל שנית

"אממ.. שמעתי מקודם צעקות מהדירה ליד, ואז ראיתי את הבן של השכנה יוצא כולו כועס, אם זה מה שאני חושבת שזה, אז אני יכולה לומר לך שיש הרבה סיכויים שזה שלו, כי הוא היה פעם נרקומן.." אמרתי והצטערתי בליבי שככה אני משקרת, הבן של השכנה טוב לב והאדם הכי מקסים שאני מכירה.

"תודה לך גברת אני אלך לבדוק, אם את רואה משהו חשוד, את מוזמנת להתקשר אליי כל יום- כל היום!" אמר בסמכותיות והגיש לי כרטיס ביקור. לקחתי מתוך נימוס נעלתי את הדלת והלכתי להולי להגיד לה שהכל בסדר.

**********

"טום!" קרא דיוויד מן שולחנו.

טום מיד התעורר ושפשף את עיניו.

"אנחנו באצמע דיון אתה לא יכול להרדם!" צעק עליו ונפנף בידיו בחדות.

"אני מצטער.. אני עייף." זייף פיהוק.

"כדאי מאוד שזה לא יקרה, אנחנו עוד מעט מתחילים חזרה!" אמר דיוויד הפעם בקול יותר רגוע.

"תגיד דיוויד?" התרומם טום בכיסאו.

"מה עכשיו?!" התעצבן ונהפך כולו לאדום.

"אפשר שמישל תבוא לסיבוב הופעות?" שאל במהרה מפחד לשמוע את התגובה של דיוויד.

"אממ.. מישל.. אני לא יודע, אני מניח שזה בסדר.. כן, אין בעיה" אמר כאילו מתייעץ עם עצמו ולאחר מכן מסכם את תשובתו.

"ישש! תודה!!" מחא כפיים טום כאילו ילד קטן.

"אבל היא תצטרך לשלם על חדר בעצמה.. אני לא מוכן לבזבז עוד כסף מחשבון הלהקה."

"מה הבעיה שהיא תישן איתו? ככה זה יחסוך כסף לכולם." התערב גיאורג.

"כי אני רוצה את טום חד ורענן אני לא רוצה קוצ'י מוצ'י בכל סיבוב ההופעות! זה ברור לך קאוליץ!?" צעק כמו מפקד בצבא.

"כן!!" צעק טום מהתרגשות ורץ לחבק את דיוויד.

**********

הולי נכנסה למקלחת, פותחת את זרם המים החמים מעל לגופה הדקיק, הולי החלה לזמזם ברחש מנגינה מוכרת שנדבקה בה כבר באותו היום. היא סגרה את זרם המים לאחר שסיימה לחפוף את שיערה ולהסתבן, וניגשה לעבר האגרטל הקטן שהונח על השיש, "חשבתי שאני אאבד אותך סמי.." חייכה לעצמה ונישקה את השקית השקופה שטרם הוציאה מן האגרטל.

"איפה השארתי את המזרק?" שאלה לעצמה. היא הניחה על גופה מגבת לבנה וצמרירית ופתחה את ארון התרופות, שם השאירה את המזרק מסתתר בין כל משורות המדידה שצורתן דמתה למזרק.

היא הוציאה קצת מן האבקה על קופסת פלסטיק קטנה שמצאה בארון ודיללה את האבקה בעזרת מים, לאחר מכן תפחה על זרועה ולקחה את גומיית השיער הקטנה שלה, היא הכתה יותר בחוזקה על זרועה ולחצה בעזרת הגומיה, לאחר מכן לקחה את המזרק והכניסה לתוכו את תכולת התמיסה שהכינה.

"אהה.." אמרה באנחה כבדה לאחר שהזריקה לה קצת מן ידידה הטוב ביותר שנהגה לכנותו סמי.

זרקה את המזרק לתוך הכיור ומתוך עונג השתופפה ונשענה על הקיר, היא החליקה במורדו והתיישבה לבסוף על הרצפה, היא עצמה את עינייה וחייכה חיוך גדול מחכה עד שהסם יחלחל בכל גופה...

**********

ניגשתי אל המחשב ופתחתי את המסנג'ר, משום מה טום לא היה מחובר, הוא היה נוהג להתחבר בשעה כזאת כשיכל, ואם אינו היה פנוי היה נוהג להשאיר הודעה באודות, כגון - אנלא יכול להתחבר, מישלוש אני אוהב אותך!

הפעם לא הייתה הודעה מסוג זה. הרמתי את פומית הפלאפון וחייגתי את מספרו שנחרט בזכרוני.

אין זכר לקולו, הוא מסנן אותי!! כעסתי בליבי.

התיישבתי על המיטה, נזכרת במה שארע בצהריי היום.

<פלאשבק>

"מה את דפוקה!? תביאי לי את זה!!!" צעקתי.

"לאא חצופה!! זה שלי!!!" קראה הולי.

"לאאאאא!!!" השקית נשמטה מידיי ועפה מחוץ לחלון הפתוח.

<ס.פלאשבק>

"טום השעקסי מחייג אלייך!! טום השעקסי מחייג אלייך!! .... " נשמע הצלצול המיוחד שטום הקליט עבורי כדי שאדע מתי הוא מחייג אליי.

"היי!" קראתי לתוך הפלאפון.

"היי בוביק, סליחה שלא עניתי הייתי באמצע חזרה.." יכולתי לשמוע אותו מחייך.

"זה בסדר, אז.. מה הם אמרו!?" שאלתי בקוצר רוח.

"אוייש מותק, אני מצטער הם לא הסכימו שתבואי," אמר בקול עצוב "הם רוצים שאני אהיה חד ורענן לקראת ההופעה!!" ניסה לחקות את דיוויד בקול מזלזל.

"אהה.. לא נורא, אל תיהיה מצוברח, ניהיה בקשר טלפוני." עודדתי אותו, נשמע שהוא היה יותר הרוס ממני.

"סתאאאאםם!! עובדים עלייך!!!" צחק בקולי קולות.

"ישש!! מה הם הסכימו!? אני לא מאמינה!!  אני באה אתכם לסיבוב הופעות!!" צעקתי בקולי קולות וקפצתי על המיטה כמעט ופוגעת בתקרה מרוב אושר.

"אני יודע, גם אני מתרגש.. אבל יש תנאי.." הוריד את החיוך מפניי.

"מה?"

"תצטרכי להיות בחדר לבד, לא תוכלי לישון איתי." אמר בקול קטוע.

"זה בסדר.. העיקר שניהיה ביחד.. אתה רוצה את זה נכון!?"

"ברור נשמה!!! אני מת שתבואי!! תראי איך אני דופק הופעה!!!" אמר בהתרגשות.

"טוב אני חייב ללכת, אני אדבר איתך יותר מאוחר.."

"ביי" אמרתי וניתקתי את הפלאפון וחזרתי לבהות בתקרה.

**********

"אני מפחדת! אימלה!!" בכתה הולי על רצפת השירותים.." הסיבה לכך הייתה פשוטה ביותר, היא ניסתה סוג סם חדש, שאפילו את שמו לא ידעה, הוא היה חזק משציפתה ולכן לקחה אותו בכמות הרגילה שהייתה לוקחת כמעט כל יום.

"סמי תציל אותי!!" בכתה יותר חזק ניגשת לשקית שנשארה על השיש ומתחילה לפזר אותה.

"הרצפה זזה!! הם רודפים אחריי!! סמי!!" צעקה כשעינייה נפחות ומבוהלות.

היא פזרה את כל תכולת האבקה על השיש והחלה לשאוף את האבקה דרך אפה הסולד. תכולת האבקה נשאבה פנימה דרך צינורות אפה כאילו הייתה שואב אבק, האף שלה החל ונעשה לבן, הולי רק המשיכה למלמל בלדות לסמי אהובה...

**********

נשמעה דפיקה בדלת, ניגשתי לפתוח אותה ןזה היה טום שחזר מן החזרה.

הוא חיבק אותי חיבוק אוה בונישק אותי ברכות, התגעגעתי לטעם הזה, הרגשתי את לשונו נדחפת לתוך פי ומחפשת אחר לשוני שלי. החלתי מחפשת סוף לחולצתו הענקית והרמתי אותה מעליו.

"וואי, תגידי.. יש סיכוי אני נכנס לשירותים שניה?" שאל מובך בזמן שנישקתי את צווארו.

"חח כן מתוק, לך, אני בנתיים אחכה לך בחדר.." חייכתי בחיוך מפתה.

"שניה אני חוזר" חייך גם הוא ורץ לשירותים מחזיק שלא יברח לו.

טום ניסה לפתוח את הדלת, אך היא לא נפתחה. הוא הניח לעצמו שאולי הולי שם, ודפק בחוזקה.

"הולי אני חייב להשתין!! תצאי או שבורח לי!!!" צעק כמו תינוק והמשיך לרקוד את ריקוד הפיפי.

"הולי!!!!!!!!!! יואו!! צאי כבר מה את מחרבנת!?" המשיך לדפוק על הדלת.

ברגע שהבין שלא תיהיה תשובה רץ לחדר של מישל, שתבוא ותעזור לו..

**********

"שם, ישבת לך כשראשך נשען על הקיר הקר והלח מן האדים, המזרק שטיפטף דם בתור הכיור ואבקה שפיזרת לפני כמה רגעים על כל המקום כבר לא הייתה, אף לא פירור או זכר לכך שהייתה שם.

 ישבת שפופה, כמעט שוכבת כשפיך פתוח ושיערך מבולגן,  עדיין היית במגבת...

עינייך עצומות  ונראית כה שלווה, אך נראית כאילו עברת בתוך סערה..

ככה מצאנו אותך, אני וטום, ברגע שראיתי אותך במצב כזה חשבתי לשניה שאני אשמה, מה עוללת לעצמך? למה לא נתתי לשוטר הזה לתפוס אותך ולקחת את כל התכולה שהסתרנו בתוך האגרטל? אני כל כך טיפשה, ואת עוד יותר שנגררת ככה, ולקחת את החרא הזה!! אני כל כך שונאת אותך, שככה נעלמת, לא הספקנו להיות ביחד וכבר ברחת בלי להגיד שלום.. אבל אני כל כך אוהבת אותך, שתמיד היית שם בשבילי ותמכת בי והזכרת לי כל רגע כמה שווה לחיות!

אז למה לעזאזל לקחת לך את את הדבר היקר מכל? למה לקחת את החרא הזה? שיכולת לחיות עוד שנים רבות!?

לכי תזדייני ואני בחיים לא אסלח לך על מה שעשית לי! על מה שעשית לעצמך! את חתיכת תינוקת מפונקת אגואיסטית וכפויית טובה!!! אלוהים נתן לך מתנה גדולה וברא לך גוף לנשמה כל כך טהורה.. אז למה ויתרת כל כך בקלות?

את זאת שתמיד אמרת ששווה לך לחיות רק בגללי, את הבטחת שתמיד נשאר ביחד NO MATTER WHAT!!

לא ידעתי שלהפר הבטחה שכזו זה כל כך קל... כל כך עצוב... תמיד אמרנו שלא נשמור סודות זו מזו, וכל פעם שסוד היה ננעל, כך גם לבנה הייתה "נופלת" ומתחילה לבנות חומה, כך אמרנו, שכל סוד שינעל בחדרי הלב יבנה חומה גדולה עד שלא נוכל לראות אחת את השניה יותר, וניפרד. למה לא סיפרת לי שאת לקחת סמים? למה?! אם הייתי יודעת,אם הייתי מודעת למצב שלך.. זה לא היה קורה.. היה שלום הולי.. ואני מבטיחה לך שעוד ניפגש.. אבל עוד לא.. יש עוד זמן.. עוד לא.."

התכופפתי לעבר הרצפה, והרמתי אבן קטנה, הנחתי אותה על קברה של הולי.. "עוד לא.. יש עוד זמן.." חזרתי על דבריי..

הלכתי לעבר טום שחיכה לי בפתח בית הקברות, כשהתקרבתי פרש את ידיו ונתן לי חיבוק אוהב..

"איזה מזל שיש לי אותך.." חייכתי חיוך אמיתי וכנה למרות המצב..

"אני כל כך אוהב אותך!" חייך בחזרה וכך.. נסענו משם...