לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

מפעל החיים.


סיפורים על טוקיו הוטל ועוד..

Avatarכינוי: 

גיל: 32

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2008    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

10/2008

וואנשוט || מכתב התאבדות


התעוררתי באמצע הלילה כי חלמתי על ילדה שמתאבדת.

זה בערך המכתב שחלמתי שהיא כתבה בחלום, תהנו..

 


 

'אמא ואבא

רציתי שתדעו שזה לא בגללכם, אני החלטתי שאת חיי מיציתי.

אני לקחתי אותם, ולא אתם.

לכן זאת לא אשמתכם.

אני כותבת את מכתב זה כדי לא לעזוב עם תחושת חרטה ושתדעו שאני תמיד אהיה איתכם,

פשוט לא פה, אלא שם, במקום יותר טוב.

אמא, את תמיד אמרת שהתאבדות זו לא הדרך ושתמיד ישנה תקווה, שתמיד יהיה אור בקצה המנהרה.

אני את האור לא מצאתי, המנהרה חשוכה וגפרורים לא יספיקו, הם רק יסריחו יותר את המקום החנוק הזה.

איתכם תמיד הייתי מאושרת.. תמיד נתתם לי להרגיש שייכת אך זה לא היה מספיק בשבילי.

אני עוזבת בידיעה שאתם תסתדרו מעולה בלעדיי,

אני הולכת כדי שתמשיכו בחייכם לפני שנולדתי, כי תמיד עשיתי לכם את המוות.

אני רוצה שאת הלוויתי תערכו בחצר הבית ותספרו בדיחות ותשריו שירים, גם אם זה קשה.

אני לא מרוצה, ואת דרך חיי אני לא אוהבת.

עשיתי הרבה בשנות חיי המועטות,

הרבה מן המעשים האלה לא ידעתם וגם לא תדעו.

אני מעדיפה שתמיד תראו אותי כילדה טובת ירושלים, אני רוצה לעזוב בראש מורם ולדעת שתזכרו אותי כמו שבאמת הייתי,

בלי מסכה ופוזות.

כאן אני נאלצת להפרד, ומעכשיו דרכינו יתפצלו.

אני אתקשר להודיע שהגעתי בשלום ואני אספר איך היה לפגוש את ה"בוס" הגדול.

שלום ולא להתראות,

אוהבת בתכם היחידה והמיוחדת.'

 

"זה היה מכתב ההתאבדות שמיקה השאירה מאחורייה. כמו שכתבה במכתב זה, בקשתה האחרונה הייתה שנשיר שירים ונספר בדיחות בהלוויתה, את זה לא נעשה, כי זה באמת קשה..

אבל אני מבטיחה שנזכור אותה כמו שהייתה, בלי המסכות והפוזות, כילדה טובת ירושלים, כבת שלי, הכי טובה בעולם והכי יפה.. והכי מיוחדת, אתם מוזמנים לארח לנו חברה בשבעה שתארך בביתנו. תודה."

 

 

נכתב על ידי , 26/10/2008 17:06  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פרק 9 || אלה החיים שלי


פרק 9 על הפרק.. אתם מוזמנים לקרוא ולהגיב.. איזה מהר כתבתי הא!? אני תותחית!! XD

עוד דבר.. חברה שלי ואני כתבנו את הפרק הזה ביחד.. שלא יהיו אי הבנות זאת לא שובל.. אבל היא תופיע בסיפור בתור הדמות "הולי". תהנו ואל תשכחו להגיב..!!

 

 

 

 

פרק 9

 

"בוקר טוב" אמר טום בעייפות ונכנס לתוך המטבח.

"בוקר אור" אמרו כולם פה אחד.

"תגיד טום.. חשבת מה לקנות למישל?" שאל גיאורג כשראשו מסתתר בתוך המקרר ופיו מלא מטעמים.

"לחג האהבה?" טום שאל והמשיך "תכננתי לה הפתעה" חייך חיוך זדוני.

"מה תכננת?" קפץ גוסטב מסוקרן.

לא אומר.. ולא אומררר!!" שר בילדותיות, וחייך חיוך סתמי.

"נו מה תספר!!" צעק ביל

"ששש.. שקט!! מישל עוד ישנה.. אתה תעיר אותה.." לחש טום.

"נו אל תתחמק, זאתי ישנה כמו בול עץ."

"טוב נו.. זה רק כי אני לא יכול להסתיר ממך בילי.." החיוך הסתמי עלה שוב על פניו.

"אז.. אני הולך..." התקרב טום אל ביל.

"אני הולך..." התקרב עוד.

"אתה הולך מה!?" התעצבן ביל כשהיו קרובים מרחק אפים בלבד.

"אני הולך לתת לך כאפה.." גיחח

"חהחה מאוד מצחיק.." סינן ביל

"טוב, עכשיו רציני..אני הולך להעיר את מישל ואתה הולך לצחצח שיניים מיסטר סטינקי." אמר ועלה במדרגות.

 


 

"בוקר טוב!!!.." צע קטום וקפץ עליי.

"בוקר גם לך.." אמרתי באדישות.

טום התקרב לתת לי נשיקה אך הנחתי את אצבעותיי על פיו והרחקתי אותו ממני.

לא יכולתי לנשק אותו בידיעה שהוא בוגד בי.

"אני הולכת לצחצח שיניים." אמרתי, נכנסתי לשירותים ונעלתי את הדלת. פתחתי את ברז המים והתחלתי לבכות,

'מה אעשה?' שאלתי את עצמי. נכנסתי להתקלח ויצאתי במגבת לבנה וצמרית. טום חיכה לי על המיטה.

"יש לך תוכניות להיום?" שאל

"אממ.. לאא.. למה?" שאלתי גם אני.

"היום חג האהבה.. שכחת?"

"וואלהה.." חשבתי לעצמי בקול רם.

"כן, ותכננו מסיבה" המשיך טום.

"באמת? טוב, תהנו.." אמרתי בטון עצוב.

"טוב מה את קמת ברגל שמאל? בואי נרד למטה ונאכל ארוחת בוקר." משך את ידי והוביל אותי לסלון. כשנכנסנו, נוכחתי לגלות שכל הבנים כבר ערים ורואים טלוויזיה.

"תורידו את הרגליים מהשולחן!!" צעקתי והורדתי את רגליהם באגרסיביות.

"ומזה?! אתם שותים קפה בלי תחתיות?!" כעסתי עוד יותר על חוסר הנקיון שלהם.

"ואו מותק, מה את נפתחת?" קרא גיאורג והזעיף את פניו.

"אמ.." גימגמתי במבוכה. בחיים זה לא הפריע לי שהיו שמים רגליים על השולחן ובטח שלא היו שותים שתייה בלי תחתיות.

"אני מצטערת, קמתי על רגל שמאל, - "

"- אבל את תמיד קמה על רגל שמאל, את ישנה בצד שמאל!!.." התפרץ ביל צוחק מהבדיחה של עצמו. 'אני כבר מתחילה לחשוב שזה תורשתי. עכשיו חסר לי שטום יתחיל עם זה..' חשבתי לעצמי.

"אידיוט!!.. היא ישנה בצד ימין!! אני ישן בצד שמאל!" צעק טום וזרק עליו כרית.

גיחחתי קלות.

"לפתע נשמעה דפיקה בדלת.

"פתוח!!.." צעק גוסטב כאילו זה ביתו שלוץ

לפתע נכנסה בחורה רזה, אקזוטית בגובה ממוצע על עקבים, שיערה שחור ארוך,שנח בשלמות על כתפיה, עיניה הכהות זוהרות מאושר תמידי שאפף אותה, היא לבושה במכנס ג'ינס קצרצר וחולצת קשירה כתומה שמשכה את העיניים.

"הולי!!!.. אהובתיי!!!!" צעקתי באושר ורצתי לחבק את חברתי הטובה שלא ראיתי מזה שנים.

"מה את עושה כאן?!" שאלתי מופתעת.

"טום הזמין אותי למסיבת חג האהבה שהם עורכים.. מה? לא סיפרו לך?" שאלה הולי בתמיהה.

"אממ.. כן אבל לא ידעתי שאת בין המוזמנים.." גיחחתי סמוקה.

"אהה.. גם מלאני, אנה, לין וג'יין יבואו." אמר טום.

" וואי אני לא מאמינה.. תודה!!" קפצתי על טום ונישקתי אותו ארוכות.

"GET A ROOM!!!" צעקה הולי באנגלית מושלמת.

"אוקיי!!" קרא טום בהתרגשות ומשך אותי לחדר השינה, כל מה שיכולתי לשמוע זה את הולי מתפקעת מצחוק שטום לקח את זה ברצינות. יחד איתה צחקו במקהלה גיאורג, גוסטב וביל.


 

"טום היא לא התכוונה ברצינות!!" צחקתי כשהוא עדיין מושך אותי.

"חיחי אני יודע.." צחק.

"יאללה זה לא יפה יש לנו אורחת." אמרתי ברגע שהגענו לחדר ומיד פניתי לאחור.

"אז מה?, אני בטוח שביל יקבל אותה בידיים פתוחות.." גיחח ומשך אותה בחזרה אליו. הייתה שתיקה מביכה. נזכרתי בכל מה שקרה אתמול, לא יכולתי להתעלם מזה, שמי שאני כל כך אוהבת בגד בי. וכנראה- ימשיך.

דמעות פילסו את דרכן מעיניי הנוצצות בחשכה.

"מה קרה מותק?" ניגב את דמעותיי.

"טום," משכתי באפי " אני שמעתי את השיחה שלך אתמול."

"איזו שיחה?" שאל כלא יודע.

"זאת שהייתה בערב, אחריי שקראתי לך לבוא לישון." אמרתי בעצב, לא יכולה להחזיק יותר את רגשותיי.

"אויי לא.. אני לא מאמין ששמעת את זה.. אבל למה את בוכה בגלל זה?" שאל.

"למה?? למה!!?!?!?" צעקתי "כי אולי אתה בוגד בי!?" צעקתי שוב.

הרגשתי גוש בגרון.

"מה? ככה הבנת את השיחה? זה ממש לא נכון.." צחק.

"אז מזה טום?" יבבתי.

"אני.. זאת הייתה הפתעה, אבל בגלל שזה גורם לך לבכות, אז.. אני אספר לך.."

"נו.." זירזתי אותו.

"השיחה שלי, זאת ששמעת אתמול, זאת הייתה עם הולי." הייתי בשוק.

"אבל לא בגלל מה שאת חושבת!!" מיהר לתקן את מחשבותיי.

"זה בגלל שביקשתי ממנה שתעזור לי לבחור טבעת." אמר ברוגע, כאילו לא עמדתי מולו מתפוצצת מבכי.

"טבעת? טבעת למה?" שאלתי, לא הבנתי בשביל מה הוא צריך טבעת..

"להציע לך נישואין טיפשונת.." גיחח.

"אז למה אמרת שיהיה לך לילה פרוע?" שאלתי.

" לייק דאא!! בגללך!!" חייך חיוך זדוני.

"הווו.. טומי..." נישקתי אותו.

 


 

14 לפברואר 2008

 

חג אהבה שמח, יומני היקר.

מה שחשבתי על טום התברר כטעות, הוא תכנן להציע לי נישואיו. באותו הרגע שסיפר לי על זה, קפאתי.

הוא ניחם אותי ואמר לי שאני אשכח מזה הערב, ואהנה, ולפחות יהיה לי זמן לחשוב על מה שאגיד, עד ההצעה.

שאת זמנה אני לא יודעת.

חברה טובה שלי, שלא ראיתי מזה שנים רבות הופיעה היום במפן ביתי. זאת הייתה הפתעה טובה מאוד, שמחתי.

הבנים אירגנו מסיבה, בבית שלי - חוצפנים!!- בלי ליידע אותי. לא נורא, העיקר זכיתי לפגוש את הולי שוב.

המסיבה עברה ממש מהר, אני והולי התעדכנו בשנים שעברו וכל אחת סיפרה מה קרה..

הרמתי את ידי מהדף, ונזכרתי, אני והולי ישבנו בחוץ מעשנות סיגריה ודיברנו כל כך מלא..!

 

<פלאשבק>

"מישל, רון נפרד ממני.." אמרה בעצב.

"מה באמת?" התאכזבתי, הם היו זוג כל כך מושלם.

"אבל שמתי עין על גוסטב.." חייכה.

"באמת? וואי הוא ממש נחמד.. אני מאחלת לך בהצלחה.." חיבקתי אותה..

<ס.פלאשבק>

ליליה טוב יומן יקר, מחר.. אני אקום הכי מאושרת שיש!!!!!..

נכתב על ידי , 24/10/2008 17:20  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



רוצה ש.. || שיר שכתבתי


 

 

שוב, אני מבקשת לא לשפוט, השיר נכתב במשבר/מצוקה..

אל תשכחו להגיב, ופרק 9 || אלה החיים שלי בכתיבה (רמז- יש למה לחכות!!.. )

תהנו..

 

 


 

רוצה ש..

 

רוצה להיות מיוחדת, רוצה להיות שונה,

רוצה אני את הזכות להביע דעה,

רוצה להתבלט, רוצה להסתלבט,

רוצה שתפסיק לחשוב שאתה השולט.

רוצה שתתיחס ותפסיק לצוות

רוצה שתפנק ונתחיל להנות,

כמו פעם בימים הטובים , כשהיינו בלתי נפרדים.

רוצה את הריקוד להוביל, רוצה לחלוק ב"מלוכה",

רוצה להועיל אך לא כמו שפחה.

רוצה שתקנה מתנות,

רוצה שתקיים הבטחות,

רוצה שתתיחס ותפסיק לצוות,

רוצה שתפנק ונתחיל להנות

אז בוא נתחיל להנות,

בלי שום מקדמות, ונחזור להיות כמו פעם,

בימים הטובים,

אז... כשהיינו בלתי נפרדים..

 

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

 

אפקט דרמטי, המסך יורד..

מחיאות כפיים......... והרבה תגובות בפוסט!!!!!!!! XD

 

נכתב על ידי , 23/10/2008 20:51  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פרק 8 || אלה החיים שלי


ס.כ.ס הסיפור האהוב והישן חזר!!! לפני שאנחנו מקבלים אותו במחיאות כפיים סוערות, אני רוצה להזכיר לכן להגיב.. שמתילב שבזמן האחרון מספר התגובות רק יורד ואני מתחילה לחוש חרדת נטישה.. אז אהבתם-תגיבו, לא אהבתם- גם תגיבו, אני אשמח לתגובות בונות!!.. ואני אקבל כל דעה ומחשבה בנוגע לסיפור שלי. מוזמנות לנסות אותי..

עוד דבר אחד; אני רוצה להודות לג'ומבי שעזרה לעשות רשימה, כי המוח שלי קטן מידי כדי להבין בדברים האלה.. XD

תהנו מהפרק..

*הערה* - מעכשיו הסיפור יכלול חלקים מהיומן של מישל. שמן הסתם את האירועים האלו היא תספר ביומן ולא ממש תקראו אותם מתרחשים..

תהנו מהסיפור!!..

 

 

פרק 8

 

ג'יין התעוררה, כאב לה הראש. לשניה היא לא הבינה איפה היא נמצאת. ואז התברר לה שהיא בחדרה הסגלגל והגדול. היא קמה לצחצח שיניים ולשטוף פנים. לאחר שסיימה להתארגן נזכרה במה שקרה לה שלשום.

"ראיתי את הית' לדג'ר.. נכון! אני התעלפתי ואז הוא תפס אותי." מלמלה בכל רם וככל שנזכרה בדבר כך גם קולה התגבר.

ג'יין לקחה את הפלאפון שלה וריפרפה על רשימת הטלפונים שלה, היא חיפשה את המספר שלי, אך נתקלה במספר של מישהו אחר. של הית'.

בלי להסס היא חייגה, וקול צרוד ענה לה בצד השני.

"הלו?" שאל הקול.

"הית'?" שאלה ג'יין.

"כן, ג'יין לא?" שאל כדי להיות בטוח.

"כן, בטח. אז אתה זוכר אותי.." מלמלה.

"ברור אני לא זה שהשתכר כאילו אין מחר." אמר. הוא שמע אותה.

"תגידי את רוצה להיפגש?, אני פשוט הייתי חולה אבל אני חושב שאני עכשיו בסדר." המשיך את דבריו.

"אממ.. אני.. ל..לא יודעת." סיכמה. היא לא רצתה לתת תשובה, רק למשוך את הזמן. אולי היא פחדה שמע משהו יקרה. אומנם היא מעריצה מספר אחת שלו, אבל פחדיה לא נטשו אותה. אולי דווקא היותה מעריצה הייתה הסיבה שהיא פחדה. ברוב המקרים אין מצב שיווצר קשר בין מעריצה למוערץ.

כך לפחות ג'יין חשבה.

"אתה יודע מה? אני אשמח!" ג'יין חייכה.

"אני אבוא לאסוף אותך היום בשש?" שאל.

"אני אחכה, אני מניחה שאתה יודע איפה אני גרה.." צחקה והבחור הצטרף לצחוקה המתגלגל.

 


 

"מי אוהב את אמא? אני! אני! אמא כל כך יפה.. יפה, יפה, יפייפיה.. אמא כוסית!" שרתי חזק כך שכל הבניין היה יכול לשמוע.הייתי לבד, לא היה אכפת לי. הפלאפון צלצל.

"הלו?" שאלתי

"היי יפה שלי!" קראה מלאני לתוך הטלפון.

"מה קורה? שנים שלא דיברנו הא!?" צהלתי מאושר.

"הכל טוב, תאמת לא דיברנו מאז התאונה שקרתה לך." ענתה.

"תקשיבי, אנחנו עדיין כאן, בגרמניה.." סיפרה כאילו זה חדש לי.

"אני יודעת, הנחתי לעצמי שתישארו.. אז יש חדש?" שאלתי.

"לא, אנחנו טסות היום חזרה לישראל, וואי תקשיבי אני חייבת לזוז! לין צועקת לי מלמעלה וזה לא נעים את יודעת.. ביי!" לא חיכתה לתשובה וניתקה את הפלאפון. השיחה הזאת הזכירה לי כמה שאני מתגעגעת לישראל, לבית שלי ולמשפחה. אחותי עוד מעט מתגייסת, ושמעתי שההורים שלי עשו מטבח חדש בבית. אני מתה לראות את כולם שוב, את החתול שלי ואת המושב שבו גדלתי.

הרגשתי מישהו מאחוריי מנשק את צאוורי, מיד זיהיתי מי זה.

"טומי.." אמרתי והסתובבתי אליו. "אני רוצה לטוס לישראל." אמרתי בטון קצת עצוב, ושוב, פני הכלבלב כיכבו על פניי.

"אממ.. אני לא בטוח שזה רעיון טוב כל כך.. יש לנו עוד מעט סיבוב הופעות." סיכם.

"כן, אבל אם תבואו לישראל תיהיה לכם חופשה קצת מהמעריצים וניהיה בבית מלון מפנק," אמרתי בקול מפתה, "ואני אוכל לראות את ההורים שלי.." השפלתי את מבטי. הוא עשה פרצוף של ' למה נראלך שהתחנונים האלה יעבדו עליי?!'

"טומי, אתה יודע איך זה לא לראות את המשפחה הרבה זמן.." חייכתי אליו חיוך מאולץ, "אני פשוט מתגעגעת למשפחה שלי, לבית שלי זה הכל."

הוא בא לדבר אך עצרתי אותו והמשכתי. "אתה לא חייב לבוא, אני רק אומרת שבקרוב אני נוסעת." אמרתי בעצב.

"זה בסדר, באתי להגיד שאני אשמח לחופשה קטנה! ,אבל גם בישראל יש לנו מעריצים.. שחכת?!" התפלא.

"לא, לא שכחתי, אבל לא כמו כאן וחוץ מיזה אני מעריצה מספר אחת שלכם!" צחקנו.. הוא הניח את ידו על גבי וחיבק אותי חזק מהצד.

"אני אוהב אותך!" חייך.

"אני יודעת.. מי לא!?" צחקנו שוב. "סתם, סתם.. אני אוהבת אותך גם מאמי!" התקרבתי אליו לאט, טום הצמיד את שפתיו אליי ונישק אותי ברכות מה שהפך לאחר זמן לא רב לנשיקה חושנית ומצאתי עצמי גוערת מעליו.

 

6:03 בביתה של ג'יין.

 

נשמעה דפיקה בדלת. ג'יין לא יכלה לשמוע מכיוון שהייתה במקלחת שרה בקולי קולות וחופפת את שיערה בשמפו של מוי כיף, לא ממזמן יצא הריח החדש של החברה שכל כך אהבה. צעדים כבדים חדרו לתוך הבית, מגפי צבא שחורות וגדולות צעדו פנימה. אותו הבחור התיישב על הספה והדליק טלווזיה.

"יש לי שמפו חדש של מוי כיף! ייאי מי! אני מאושרת..!! יש לי דייט עם בנאדם חלומי!" שרה ג'יין במקלחת. אותו הבחור ששמע זאת גיחח קלות.

זרם המים פסק וג'יין יצאה מן המקלחת, שומעת קולות שבקעו מן הסלון, היא לקחה את הדבר הראשון שבא ליד ויצאה על קצות אצבעותיה, היא צעדה במסדרון ורגע לפני שנכנסה לסלון, השמיעה צעקה חזקה.

"וואאהה!!" זרקה את הדבר למקור הרעש.

"ג'יין!" התרומם הבחור מן הספה כשהוא מרים סכין גילוח ורוד שכרגע זרקה ג'יין.

"הית'!" הייתה המומה. "מהה.. איך..איך...אי-"

"-איך נכנסתי לכאן?" קטע את גימגומיה.

"כ.. כן!" אמרה.

"שכחת את המפתח בחור המנעול, את צריכה להגיד תודה שזה אני ולא איזה משוגע רוצה להרוג אותך.." חייך את חיוכו הכובש והושיט את המפתח הכסוף לג'יין.

"תודה." חייכה גם היא ולקחה את המפתח מידיו.

"אם לא אכפת לך, אני אלך להתארגן." הסמיקה שנזכרה שהיא עומדת מולו במגבת של דורה.

"בטח, אני אחכה לך כאן." העביר את ידו הגדולה בשיערו והתיישב על הספה.

 


 

13 לפברואר 2008

 

'שלום יומני היקר,

מחר אני וטום חוגגים ארבע שנים ביחד..

רציתי לספר לך על היום שעבר עליי, הייתי בעיקר לבד, ישבתי על המיטה וחשבתי על אמא ואבא.. בקרוב אני אפגוש אותם.. נכון שזה מרגש?

אני מאושרת עם טום, הוא מספק אותי ומפתיע אותי כל פעם מחדש.. אבל מה יקרה כשיחזור לסיבובי ההופעות? אני אחזור להיות לבד ובודדה יותר מתמיד, כאן בגרמניה. הוא הסכים להצטרף אליי לטיסה לישראל, אבל.. אני לא רוצה להכריח אותו, יכולתי לראות בעינייו שהוא אינו רוצה לבוא. ויותר גרוע מכך, מה יקרה אם ישאר פה, כשאני רחוקה? אולי ישכח את אהבתו אליי ויחגוג על חשבוני- יבגוד.. אני כל יום חיה עם הידיעה שטום הוא גבר שאינו יודע להתמסד, כל יום כשאנחנו עוברים ליד בחורה נאה, אני רואה בעינייו כמה שהיה רוצה "לעלות" עליה. אני לא אומרת שאני לא נהנת איתו, אבל חיי התהילה שלו יותר מידי גדולים עליי. אני רוצה אותו בלבד, לא את המעריצות והפאפרצים שבאים באותה החבילה. אני בחיים לא כתבתי לך את זה, אני בחיים לא חשבתי שזה משהו רציני, עד שלילה אחד..'

הרמתי את העט מן הדף, הרגשתי דמעות מחלחלות דרך ארובות העין על לחיי ועד למורד שפתיי.. זה קרה באותו היום שהבטיח שיבוא איתי לישראל...

 

<פלאשבק>

"טום אתה בא למיטה?" שאלתי אותו מפהקת.

"כן אני כבר עולה.." חייך וחזר לדבר בטלפון.

"אוקיי.." אמרתי ועליתי למעלה, נזכרתי ששכחתי את הפלאפון שלי, ורציתי לשים אותו בטעינה, אז ירדתי למטה שוב ושמעתי אותו מדבר;

"כן.. גם אני.. בטח, ברור שהייתי רוצה לעשות זאת שוב..גם אני.. כן.. כן.. את יודעת מה מותק?, בהחלט צריך לעשות את זה עוד פעם.. לא, אי אפשר אצלי.. אולי אצלך?.. גם לא.." אמר מאוכזב.  "טוב, אז בואי אני אזמין אותך לכוס קפה, ונלך לחדר במלון.. בטח נשמה.. אההה.. כהה.. גם אני מת עלייך, אז ניפגש מותק, ביי ביי.." ניתק מחא כף וחייך.. "הולך להיות לי לילה פרועע!!" והדגיש את הפרוע. התחלתי לבכות, לא יכולתי לראות אותו יותר. איפשהו בתוכי לא רציתי להאמין בכך, אבל ידעתי שיום יבוא וזה יקרה. עליתי למעלה וקפצתי על המיטה, מרטיבה את הכר.

<ס.פלאשבק>

 

המשכתי לכתוב ביומן הכה נאמן, לא יכולתי להאמין למה שקרה.. ניסיתי למצוא תירוצים, אולי לא הבנתי נכון? אולי זאת אחת מהצוות של הלהקה? אבל למה הוא התכוון שיהיה לו לילה פרוע? היו לי הרבה שאלות, אך תאמת.. לא רציתי למצוא עליהן תשובה. רציתי להשאיר את המצב כמו שהוא, שאני עם טום. ברגע זה גיליתי בעצמי צד חדש, צד תלותי ופחדן שבחיים לא השתמשתי בו. 'מישל הוא בוגד בך!' קול אחד אמר בראשי 'לא מישל, הוא אוהב אותך.. את בטח לא הבנת נכון.. תשכחי מזה..' אמר קול שני. 'כן.. זה מה שאני אעשה .. אני אשכח מזה.' חשבתי.

 

 

 

נכתב על ידי , 21/10/2008 23:05  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לגעת בחומה || שיר שכתבתי


 

אוקיי, זה שיר שאני כתבתי, פרי עטי.. (WTF)

תיהיו עדינים כי זאת פעם ראשונה שאני מעלה לבלוג..

אין להעתיק ומי שתעתיק תחטוף בתחת..!!!!!!!!!!!!!!!!

תהנו!!.. XD

 

~~~

 

לגעת בחומה:

שם מעבר לחומות,

עומדת לה ילדה קטנה

בלי מגן ובלי שיריון

רק עם דובי בידה.

ברגליים חשופות,

היא מתקדמת לאיטה.

בעיניים פעורות,

דמעה קטנה נפלה.

עוד שריטה ועוד מכה,

אך נשימתה כה רגועה.

ידייה רועדות

אך היא הולכת זקופה.

מבולבלת ועייפה,

היא יודעת, שלא נגמר המסע.

צולעת וחבולה,

רוצה היא לחזור לחיק אימה.

בחוץ הכל שומם,

קריר ומפחיד.

היא חוששת שלא תצליח,

מה יקרה עם תפסיד?

לחוצה ורעבה,

שיניים נוקשות,

רואה היא את החומה,

שלגעת בה כה נשקקה.

עכשיו, היא בטוחה.

לישון היא שוב יכולה.

אבל מה עם ששת וחצי מיליון אחיה

שלא זכו לעבור את החומה?

 

נכתב על ידי , 20/10/2008 18:50  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

1,240
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למפעל החיים || פאנפיק על טוקיו הוטל. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מפעל החיים || פאנפיק על טוקיו הוטל. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)