כמעט נפלתי במדרגות אבל עצרתי את עצמי בלי שאף אחד ישים לב.
למרות העקבים, הלכתי בבטחון, כי הרי ככה גברת צריכה ללכת. התקדמתי אל עבר פנים מוכרות - הפנים של הארי וויליאם ונעמדתי לידם בשתיקה. גם הם לא אמרו כלום.
"שמעת?" וויליאם שאל כעבור זמן מה. אחד המלצרים עצר למזוג לנו משקאות.
"מה שמעתי?" שאלתי.
"הבן של טוני וורוניקה ג'והנסון כאן. אומרים שהוא הגיע במיוחד מהצפון בשבילך" הארי צחק.
"בשבילי?" הופתעתי. "מי זה בכלל?"
מישהו כחכח בגרון שלו מאחורינו, מה שגרם לשלושתנו להיבהל והסתובבנו מיד.
"אני ברנדון ג'והנסון," אמר הנער הגבוה והבלונדיני שכחכח בגרונו. "וזה אכן נכון שהגעתי במיוחד מהצפון לכאן" המלצר מזג גם לו משקה.
"שלום" אמרתי וקידתי קידה קטנה. וויליאם והארי שכנראה הכירו אותו, לחצו ידיים וטפחו על גבו לשלום.
"מה שלומך?" הארי חייך.
"מעולה, מה איתך?," ברנדון הושיב לו חיוך רחב. "שמעתי שגילת שיש לך אחות"
"מסתבר" הארי השיב לו בהינף יד וצחקנו.
"מאיפה את?" ברנדון שאל אותי.
"לונד-" הארי דרח עלי "-אמריקה. קליפורניה?" פניתי להביט בוויליאם לתשובה ששלח לי מבט מבוהל של את-אמורה-לדעת-בעצמך! "קליפורניה," אמרתי שוב בהחלטיות. "למעשה, גדלתי בסן פרנסיסקו"
ברנדון הנהן. "ביקרתי שם בקיץ הקודם. מקום מקסים, הלא?"
"כמובן" חייכתי. הייתי מוסיפה עוד משהו לשיחה אם היה לי שמץ של מושג איך סן פרנסיסקו ניראת בכלל.
"למרות שלא הייתי מתנגד לחזור בחורף. הקיץ שם פשוט נוראי. חם מדי" ברנדון המשיך.
"מכסימה," אמרתי. "בלונדון מזג האויר הרבה יותר נעים-" רעם גדול קטע את דברי והגשם הצליף שוב ושוב על החלון. "-בקיץ"
ברנדון צחק. "איכפת לכם אם אני אשאיל אותה מכם לכמה דקות?" הוא שאל את הארי וויליאם שהנהנו ואני התקדמתי אחריו אל עבר חלון גדול שאף אחד לא עמד לידו.
"זה בטח לא היה קל" הוא הביט בי.
"לגור בסן פרנסיסקו בקיץ?," תהיתי אם לזה הוא מתכוון. "זה באמת לא פשוט" צחקתי. עד כמה נורא זה כבר יכול להיות? תהיתי בליבי.
ברנדון שוב חייך. "אני מתכוון - זה בטח לא היה פשוט לגלות מי את"
כעת גיכחתי אך מתוך זלזול. "תמיד ידעתי מי אני" הבהרתי לו.
"כמובן," ברנדון תיקן את דבריו "ועכשיו את גם יודעת מה את"
'נסיכה' תהיתי בשקט ביני לבין עצמי. זה מה שאני. עוד לא יצא לי לחשוב על זה ככה. "כן..." מלמלתי.
"סאמר בריג'יט ג'ונס," ברנדון אמר בנימה אחרת "האם יהיה חוצפה מצדי לבקש שתסעדי איתי בארוחת הבוקר מחר?"
"רק סאמר" אמרתי וחייכתי בהסכמה. הגשם שוב הטיח בצד החיצוני של החלון, וברנדון עזב.
חזרתי לעמוד לצידם של הארי וויליאם.
"מה את מחייכת?" וויליאם שאל.
"סתם, מה אסור?" המשכתי לחייך.
הארי צחק. "הזמינו אותה לדייט" הוא הסביר לוויליאם. ברנדון בדיוק עמד בצד השני של החדר ושלח בי מבט.
אם לא הייתי גברת, הייתי פונה להביט בו חזרה ומחייכת מאוזן לאוזן, אך התעלמתי.
הארי שלח בו מבט מזהיר וכעת גם וויליאם, אז הוא הפנה את ראשו בחזרה אל האנשים סביבו.
כעת הרשיתי לעצמי לחייך.
"תוכלי בבקשה לקרוא לדניאל, המאבטח?" שאלתי את אחת הבנות שניקתה אבק מהקירות באותו הערב כשנכנסתי למיטה.
היא הנהנה בהסכמה, קדה קידה קטנה, ויצאה מהחדר.
כעבור רגע הייתה דפיקה בדלת.
"יבוא" אמרתי.
"קראת לי?" דני שאל. הוריתי לו לסגור את הדלת כדי שהעוברים לא ישמעו אותנו והוא נכנס כמה צעדים פנימה.
"שב" אמרתי עם חיוך רחב וקיפלתי את הרגליים כדי לפנות לו מקום קרוב אלי על המיטה.
הוא חייך חזרה והתיישב לידי.
"מטורף לחלוטין, נכון?" הוא אמר. "החיים בממלכה משוגעים גם למי שעובד כאן"
"אז תאר לך איך מרגיש מי שגר כאן" צחקתי אך היה בזה אמת.
"דני, אחים שלך בסדר?" שאלתי. ידעתי שהוא לא יאהב את זה ששאלתי, אך זה עמד לי על קצה הלשון כבר הרבה זמן ולא יכולתי לעצור בעדי יותר.
הוא נשכב על המיטה כשראשו על הכרית שלצד הכרית שלי. "אני חושב שאנחנו נהיה בסדר.." הוא מלמל בלי להביט בי.
"אני בטוחה שכן" אמרתי ושמתי את היד שלי על שלו. ניסיתי גם לתפוס את המבט שלו אך זה לא הועיל.
אותה אשה שקודם ניקתה את הקירות מאבק פתחה את הדלת בלי לדפוק עליה. דני קפץ בבהלה על הרגליים וגם הלב שלי לא פעם לכמה רגעים. מעניין מה היה קורה לו זאת הייתה גרטה או אליזבת, או אולי אפילו הארי או וויליאם.
"מצטערת" היא אמרה והשפילה מבטה כשהיא קדה קידה.
"למדי איך לדפוק על הדלתות" הטחתי בה בגועל והיא עזבה.
דני שלח לעברי מבט מבוהל. "הם יפטרו אותי אם היא תספר מה היא ראתה."
"לא קרה כלום." אמרתי לו בנסיון להרגיע אותו. הרי באמת שלא קרה כלום.
"סאמר אני לא יכול להרשות לעצמי לאבד את העבודה הזו, את מבינה?" הוא אמר והתרחק קצת. "נתראה."
הוא קד, הסתובב ועזב את החדר.
זה אומר שהוא גם עוזב אותי?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: