שלום, אני רוני.

בתחילת השנה כתבתי כאן סיפור בשם 'לרקוד בעיניים עצומות', והפסקתי אותו בחודש נובמבר.

יש כמה סיבות לכך שהפסקתי אותו. כבר לפני שקרתה הסיבה העיקרית היה לי מעין מחסום, לא ידעתי לאן להמשיך את הסיפור. אני מניחה שאילולא הסיבה העיקרית, ואם הייתי מאוד רוצה, הייתי יכולה להמשיך לכתוב אותו.

אבל מה שגרם לי להפסיק לכתוב את הסיפור לחלוטין, הוא משבר שעבר על המשפחה שלי. אמא שלי ריסקה את ברך ימין שלה והשנה האחרונה הייתה מעין הימצאות בבתי חולים, ניתוחים, כיסא גלגלים, הליכון, קביים, מיטה באמצע הסלון, הרבה עזרה ועשיית כביסה וניקיון.

עברה עלי שנה מאוד קשה ולא היה לי פנאי או רצון כלשהו להמשיך לכתוב את הסיפור.

בהזדמנות הזאת אני רוצה להודות להרבה קוראים שליוו אותי בכתיבת הסיפור וכתבו לי תגובות מרגשות ובונות.

אני מתנצלת מכל הלב, אני מקווה שתמשיכו לקרוא כאן. תודה ענקית בכל אופן, תודה שליוותם אותי. (L)

יש ז'אנר שהתחלתי לכתוב בו בזמן האחרון. בערך חודש, חודשיים לאחר הפציעה של אמא שלי התחלתי לקרוא את הספר דמדומים, ומאז נשאבתי למין מערבולת. מאוד התחברתי לספר ואהבתי לקרוא אותו שוב ושוב. לא מזמן קראתי את התרגום העברי ל'New Moon' - ספר ההמשך ל'twilght'.

אז התחלתי לכתוב מעין סיפור, קוראים לזה פאנפיק, כי זה נכתב על דמויות קיימות וסיפור (בחלקו) קיים. כל הזכויות בסיפור שמורות למחברת סטפאני מאייר, לכן קצת קשה לקרוא לו סיפור, אבל בכל זאת אני אקרא לו ככה.

יש לי כבר כמה פרקים לסיפור ואני אפרסם את הראשון בקרוב, אני מקווה שתאהבו.

אוהבת,

רוני.

נ.ב

הפעם אני מקווה שאני אפסיק עם שיגעון העיצובים. עיצבתי את הבלוג מחדש שפתחתי אותו (בעצמי!), ואני הולכת להישאר איתו בזמן הקרוב.

אני יודעת שזה קצת מעצבן שכל שנייה יש עיצוב חדש, אבל יש לי פוטושופ ואין לי מושג איך לעבוד איתו, אז אני פשוט מנסה ומנסה.