משחק של ילדים

לא כתבתי המון זמן, אני יודעת...

למען האמת נכנסתי כמה פעמים למסך העריכה אך משום מה התחרטתי מיד!

לא היה לי מה להגיד...אבל עכשיו יש לי...

עברתי לעיר אחרת..אני לא אכתוב את שמה מסיבה פשוטה: אני מעוניינת להישאר אנונימית ככל שניתן...

היה לי פעם בלוג, והבן זוג שלי דאז איכשהו מצא אותו ופשוט, ישב עם כל ה"חבר'ה" והסתלבט עליי...

באותה התקופה גם נפרדנו, כמובן לא רק בגלל זה אבל זה דיי גרם לי להבין איזה מין טיפוס הוא...

אני עדיין עם ריין...כבר קרוב לשנתיים...מי היה מאמין?!?

בכל אופן, טוב לנו ביחד, יש כמובן עליות וירידות על סך הכל.. הסקס מעולה...

החלטתי שאני מתפטרת מהעבודה שלי והיום גם כתבתי מכתב התפטרות...כמה שזה משחרר..להתפטר.

אני מרגישה נורא משועממת מעצמי...מהחיים שאני חיה..

אני רגילה לחיות חיים יוצאי דופן, לחקור מקומות ,לגלות אנשים אבל משום מה כבר שנה שאני באותו מקום...

עובדת ומזדיינת, הכל שגרתי!! אני שונאת את זה...

אם אני ארצה שגרה אז אני אתחתן ואלד ילדים ככה לפחות יש תירוץ לכל דבר...

למה אתה באותו עבודה מחורבת כבר חמש שנים?? כי יש לי ילדים לפרנס!

"למה את לא מזדיינת עם הבן זוג שלך כבר? כי אנחנו נשואים כבר 12 שנה...

למה את ממורמרת על כל העולם? למה השמנת? למה הזדקנת???"

הכל בגלל השגרה!!!

אני שמחה לפחות שלמצב הזה (עוד) לא הגעתי אבל עדיין אני מרגישה שזה שיא השעמום מבחינתי...

בא לי להתפרע!!

הכי הרבה שהתפרעתי בשנה האחרונה זה כשהתקלחתי במשך 40 דקות...(ותאמינו לי, הרגשתי נורא אשמה  אחרי זה)

הכל לחוץ כלכך...

חשבונות, חיסכונות, חופשות בקיץ עם הבנזוג...הכל מרגיש כלכך מחייב!!!!

למה אי אפשר לחזור אחורה בזמן? אמנם אז הייתי דיי שרוטה אבל לפחות הרגשתי שאני חייה...

יש עוד מישהו שמרגיש כמוני? או שרק אני כפוית טובה שלא מעריכה את חיי הבורגנות...

(אפילו השתעממתי לכתוב את הפוסט הזה...)  חחח

                                                              -ונוס ממאדים-